מונגוליה - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים

מונגוליה רחבת הידיים התברכה בנופים פראיים ועוצרי נשימה ובאנשים מיוחדים עם תרבות שכמעט ועברה מן העולם. הטיול במונגוליה אינו מתאים לכל אחד, אך אלו מכם שיאזרו אומץ ויצאו לתור את הארץ הקשוחה הזאת יגלו גן עדן שובה עין שיספק לכם חוויה שללא ספק תישאר אתכם גם הרבה אחרי שתעזבו.

נעם טיראן - מערכת אתר למטייל
תמונה ראשית עבור: מונגוליה - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים - תמונת קאבר
Thinkstock Imagebank ©

סקירה כללית על המדינה

מונגוליה (Mongolia), על הטבע הפראי והבלתי מרוסן שלה, נופיה היפהפיים והקשוחים, השמיים שלה, שהם ללא ספק הכחולים ביותר שתראו אי פעם, תושביה המיוחדים במינם והעבר המפואר שלה, היא מקום שאי אפשר להישאר אדישים אליו. הארץ הזו, מהדלילות ביותר בעולם, משאירה חותם עמוק על כל מי שמבקר בה, לטוב ולרע. כ-3 מיליון אנשים חיים במדינה, מתוכם למעלה ממיליון בעיר הבירה (ולמעשה, העיר היחידה במדינה) – אולנבאטאר (UlaanBaatar, או בקיצור - UB) והשאר מפוזרים על פני הערבות רחבות הידיים, ההרים המרשימים, והמדבריות האינסופיים. מונגוליה היא למעשה אחד מחבלי הארץ היחידים בעולם בו אורח החיים הנוודי עדיין קיים, וכל מי שמבקר בה ייתקל, ככל הנראה, במשפחות שחיות ב'גר' (Ger) – האוהל העגול המסורתי, לצד עדרי הצאן והבקר שלהם.

מונגוליה היא ארץ של ניגודים –מצד אחד, תושביה של הדמוקרטיה החדשה, שהייתה עד שנות ה-90 מדינת לווין של ברה"מ, להוטים להפוך לחלק מהעולם המערבי ומתהליך הגלובליזציה, אבל גם לשמר את זהותם ותרבותם, שנותרה כמעט ללא שינוי במשך דורות (למרות מאמצי השלטון הקומוניסטי). הנופים במונגוליה הם מהיפים בעולם - מהיערות המסתוריים בצפון, דרך רכסי ההרים הנישאים במערב, לערבות המרעה רחבות הידיים ואלפי האגמים שמנקדים את הארץ, אבל יופיים גם מסתיר את אכזריותם יוצאת הדופן – במקומות מסוימים במונגוליה הטמפרטורה בחורף עלולה לצנוח למינוס 60 (!) מעלות צלזיוס, ובאביב סופות אבק חסרות רחמים מכסות את ערבותיה; ואפילו המוניטין (הלא מדויק, יש לציין) של המונגולים כאנשי צבא צמאי דם, שבימים עברו שעבדו חצי מהעולם המוכר, מתבדה מול הכנסת האורחים ונועם ההליכות שלהם. באופן רשמי, הבודהיזם הוא הדת השלטת במונגוליה, אבל גם כיום ניתן למצוא השפעות שאמאניסטיות קדומות יותר, כך שהדת המונגולית היא למעשה היתוך של מסורות פגאניות עם בודהיזם טיבטי.

המונגולים הם עם נודד ומוצאם באיזור ימת בייקל, על גבול רוסיה-מונגוליה. עמים מונגוליים היו ידועים לשמצה במסעות הביזה שניהלו ברחבי אסיה וחלקם הגיעו עד אירופה, אבל כנראה שאין מונגולי שהשאיר חותם גדול יותר, מאשר טמוג'ין – המנהיג שלימים ייקרא צ'ינגיס חאן. טמוג'ין איחד את שבטי הערבות ויצא למסעות כיבוש שבסופם נוצרה אימפריה שהתפרשה מסין וקוריאה במזרח ועד לפולין וארץ ישראל במערב. האימפריה האדירה איחדה עשרות עמים ולשונות, חיזקה את הקשר בין מזרח למערב ואפשרה החלפת רעיונות, סחורות וטכנולוגיה.

בתחילת המאה ה-20, מונגוליה הייתה תחת כיבוש מנצ'ורי (עם שמקורו בקוריאה וצפון סין של היום) כשלאחר מכן, בתקופת המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, עברו על מונגוליה טלטלות שבסופן הפכה מונגוליה למדינת לוויין של ברית המועצות, שדיכאה את מסורותיה ואנשיה, ועשתה בה כבתוך שלה. בשנת 1990 השתחררה מונגוליה מעול הקומוניזם, יחד עם קריסת כל הגוש הסובייטי, והפכה למדינה דמוקרטית ועצמאית. כיום, מונגוליה להוטה להשתלב בקהילה הבינלאומית, ועוברת תהליך מואץ של גלובליזציה, המביא איתו יתרונות אבל גם חסרונות, ומשנה בדרמטיות את אורח החיים המסורתי. כבמה המרכזית להופעת הגלובליזציה במונגוליה, ניתן לראות באולנבאטאר כרזות לפסטיבלי היפ-הופ המוניים, מסכי LED ענקים ברחובות, פאבים בשפע, וצעירים לבושים כמו בפרסומות לרשתות אופנה אמריקאיות, אך במקביל גם זיהום אוויר חמור, עוני גדול, אלכוהוליזם ושיכוני אוהלים עניים בפאתי העיר. התהליך ניכר גם מחוץ לבירה, אם כי הרבה פחות – מונגולים רבים עודם מנהלים אורח חיים נוודי, אבל בכל זאת, היום לצד כל אוהל מסורתי סביר להניח שתמצאו גם לוח סולארי.

ללא ספק, הסיבה העיקרית להגעה למונגוליה, מעבר לתרבות המיוחדת והאנשים המקסימים, היא הטבע והנופים עוצרי הנשימה. גם נסיעה לאורך הערבות תשאיר עליכם חותם, קל וחומר טיול באחד מעשרות הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע הייחודיים, כל אחד בדרכו, שמכסים שטח עצום מהמדינה. עם זאת, טיול במונגוליה כרוך בנסיעות. הרבה נסיעות. שטחה העצום של המדינה והיעדרם הכמעט מוחלט של כבישים ותשתיות מקשה מאוד על ההתניידות ומכניס גם מטיילים מנוסים לפרופורציות חדשות. מעבר לכך, תשתית התיירות ברוב המקומות מחוץ לבירה אינה ענפה במיוחד (ולעיתים אינה קיימת כלל), אם כי ישנם מקומות יוצאי דופן. בכל אופן, גם בדרכים הנידחות יותר של המדינה ניתן למצוא בית-תה או גר שיתפקדו גם כאכסניה לעת מצוא. אז אומנם הטיול במונגוליה כרוך באי-נוחות יחסית, אבל אל תתנו לחסרונות הבולטים להרתיע אתכם! מונגוליה היא יעד שקצרה היריעה מלתאר עד כמה הוא מדהים, והיא לא תעזוב אתכם, גם אחרי שתעזבו אותה.

שפה ושליטה באנגלית

רוב המונגולים דוברים מונגולית, ומיעוט במערב דובר קזחית, שתיהן שפות מרכז אסיאתיות עם זיקה לשפות רבות, ביניהן טורקית וקוריאנית. הכתב המונגולי הייחודי (שנכתב באותיות מחוברות, כמו ערבית, ומלמעלה למטה, כמו יפנית) כבר לא בשימוש, אחרי שהממשל הסובייטי החליף אותו בכתב הקירילי. טיפ מועיל הוא לדעת את האלפבית הקירילי (כאן תוכלו למצוא לינק שימושי), שיעזור לכם להתמצא. באולנבאטאר ניתן בקלות למצוא דוברי אנגלית, ואתם אפילו עשויים להיתקל בתושבים שיציעו לכם את עזרתם רק בכדי לתרגל את האנגלית שלהם, אבל מחוץ לבירה רובם המוחלט של האנשים לא דוברים אנגלית - עבדו על תנועות הידיים ועל הסבלנות שלכם.

גיאוגרפיה / טופוגרפיה

רובה של מונגוליה מכוסה בערבות ושטחי מרעה. בדרומה של המדינה משתרע מדבר הגובי הענק, שמהווה חוצץ בינה לבין סין, ובצפונה ומערבה נמצאים כמה רכסי הרים מרשימים. הבולט שבהם הוא רכס האלטאי (Altai), שמתחיל במדבר הגובי בדרום ונמתח צפון-מערבה, לאורך הגבול עם סין, ועד סיביר וקזחסטן. חלק קטן יחסית מהמדינה מיוער, בעיקר בצפון המדינה, על הגבול עם רוסיה. הנקודה הגבוהה במונגוליה היא החויטן אול (Khuiten Uul, 'ההר הקר', 4,374 מטר), על משולש הגבולות בין סין, רוסיה ומונגוליה.

תיאור מסלול קצר ומסלול ארוך

מסלול מקוצר (כשבועיים)
במידה ויש לכם זמן מוגבל, יהיה קשה מאוד לטייל באופן עצמאי במדינה, בשל גורם המרחק. גסטהאוסים רבים מציעים חבילות תיור שכוללות רכב, נהג ומדריך (בקשו המלצות מצוותי הגסטהאוסים) שבאמצעותה תוכלו להספיק יחסית הרבה בזמן קצר. ניתן גם לשכור רק רכב עם נהג, אולם ייתכן שהדבר לא יהיה יותר כלכלי. מסלול מומלץ אחד, שייקח שבועיים בקירוב, וכרוך במספר מועט (יחסית!) של נסיעות הוא:

הגעה לאולנבאטאר – נסיעה ושהיה של יום או יומיים בפארק הלאומי חוסטאין נורו – המשך מערבה לחרחורין, ונסיעה למפל אורחון – טיול לנאימן נור (Naiman Nuur האגמים) – חזרה לאולנבאטאר – נסיעה מזרחה לפארק הלאומי גורחי טרלג' - קפיצה לפסל צ'ינגיס חאן – חזרה לאולנבאטאר.

מסלול ללא הגבלת זמן (כשלושה חודשים)
אולנבאטאר– צפונה למורון – הגעה לחטגל – טיול רגלי או על סוסים לאורך אגם חובסגול – הגעה לרנצ'ינלחומב – טסאגאאן נור – טיול לטייגה כדי לפגוש באנשי הטסאאטאן (רועי האיילים) – חזרה למורון – הגעה לאולנבאטאר– נסיעה (או טיסה) לאולגי – ביקור בטאבן-בוגד – חזרה לאולגי – נסיעה לחובד – ביקור בפארק הלאומי צמבגאראב אול – נסיעה לחרחורין ולמפל אורחון – טיול לנאימאן נור – חזרה לחרחורין – נסיעה לאולנבאטאר– (ייתכן ותצטרכו לצאת ולהיכנס מהמדינה בכדי לחדש ויזה, עדיף לעשות זאת בסוחבאאטאר שעל גבול רוסיה) – נסיעה לשמורת חאן חנטי והר בורחאן חלדון – דדאל – ביקור בפסל צ'ינגיס ליד נאלאיך – טיול בפארק הלאומי גורחי טרלג' – חזרה לאולנבאטאר– נסיעה דרומה למדבר גובי דרך דאלנזאדגד – חזרה לאולנבאטאר

5 דברים שאסור לפספס

  • הכנסת האורחים – הרבה מקומות, עמים, ותרבויות מתגאים בהכנסת האורחים המדהימה שלהם, אבל סביר בהחלט שהמונגולים הם הטוענים החזקים ביותר לכתר. ייתכן שעל מנת לשרוד בארץ הקשוחה הזו הכנסת אורחים ועזרה הדדית הן מחויבות המציאות וגם היום מונגולים רבים יימשכו אתכם בכוח אל תוך הגר שלהם וילעיטו אתכם בתה, גבינות ושאר נשנושים. אל תוותרו על ההזדמנות להתארח, לנהל דיאלוג ולהכיר תודה לאנשים הללו.
  • טרקים – מונגוליה היא יפהפייה, עוצרת נשימה למעשה, והיא תשאיר אתכם ללא מילים לא מעט פעמים. במדינה יש כמה מסלולי הליכה מהיפים והמגוונים שתתקלו בהם, ואם תצאו לשטח, תחזרו עם חוויות ודימויים שיזכירו לכם, גם בעוד שנים רבות, שיש הרבה סיבות טובות לצאת מהבית!
  • טיול סוסים –הסוסים המונגוליים, הקטנים אבל החזקים, הם אחד הגורמים להצלחתו המסחררת של הצבא המונגולי בעבר, והם חלק בלתי נפרד מהתרבות המונגולית. גם היום רוב המונגולים יודעים לרכב, וילדים מונגולים רבים מתחילים לרכב עוד לפני שהם יודעים ללכת. "ברומא התנהגו כרומאים" ובמונגוליה צאו לקרוע את הערבה על גבו של סוס.
  • מוזיקה – המסורת המוזיקלית המונגולית והקזחית היא מיוחדת במינה. גם היום ניתן למצוא להקות ואמנים רבים המנגנים על כלים כמו המורין חור (Morin Khuur – כינור ראש הסוס), בעל 2 המיתרים, היאטגה המורכב, ונבל הפה, שנפוץ בכל מרכז אסיה, ולזמרי החומי (Khoomii – שירת גרון), יש השפעה ניכרת על התרבות המונגולית עד ימינו. בנוסף, תנופת הפיתוח במונגוליה הציתה נחשול של מוזיקה מונגולית עכשווית באולנבאטאר, המשלבת מוטיבים מסורתיים רבים לצד השפעות מערביות – צאו לאחד הפאבים, המועדונים או אולמות המופעים בעיר הבירה כדי להתרשם מהשילוב הייחודי הזה, או נסו לארגן לעצמכם רסיטל חומי במערב המדינה.
  • אוכל – המטבח המונגולי לא ידוע בעושר שלו, ואם להיות הוגנים, לוקח זמן להתרגל אליו. אבל זו דרך מצוינת להתוודע אל סגנון החיים המונגולי שעיקרו הפקת המיטב מהמעט שיש לך. נסו לטעום את הגבינות המקומיות הקשות (כל כך קשות שיש לשבור את חלקן בפטיש), את התה המלוח המיוחד (שנהיה ממכר אחרי מספיק פעמים), את האייראג (חלב סוסות מותסס. כן... זה מגעיל כמו שזה נשמע), שסיום כוס ממנו הוא מבחן הגבריות האולטימטיבי, וכמובן – את החושור והבוז – כיסוני בשר מטוגנים או מאודים, אותם המונגולים זוללים בשקיקה לארוחת בוקר, צהריים, ערב ולנשנוש. אם אינכם צמחונים, או בעלי לב חלש, תוכלו לנסות ולטעום ראש של כבש, שנחשב למעדן מקומי.

הגעה אל המדינה

טיסה – לשדה"ת הבינ"ל צ'ינגיס חאן באולנבאטאר (סימון – ULN) מגיעות טיסות מקוריאה, סין, טורקיה (דרך קירגיזסטן), רוסיה, יפן, גרמניה, תאילנד וקו נוסף לצרפת צפוי להיפתח בקיץ 2014. מעבר לכך, טיסות פנים יוצאות מאולנבאטאר למספר יעדים במדינה על בסיס שבועי ולעתים גם יומי. אתר האינטרנט של שדה התעופה - en.airport.mn.

ברכבת – הרכבת הטראנס סיבירית המפורסמת מחברת בין רוסיה לסין ועוברת דרך מונגוליה. ברוסיה ניתן לעלות עליה באירקוצק, או לפניה ולהמשיך עד אולנבאטאר ומסין ניתן לקחת את הרכבת לבייג'ינג. זו אופציה יקרה – כ-200 יורו לכרטיסים במחלקה השניה. הנסיעה ברכבת, שהיא חוויה בפני עצמה, אורכת באיזור ה-30 שעות, והליך מעבר הגבול ברכבת בין המדינות ידוע לשמצה בהתנהלותו האיטית. למידע והזמנת כרטיסים - www.transsib.com/trans-siberian-train-tickets-prices.html.
בכדי לקרוא עוד על חווית הטיול ברכבת הטרנס סיבירית ראו >>

ברכב
מרוסיה - ישנם שני איזורים מרכזיים מהם תוכלו להיכנס ולצאת:

  • מאיזור הבייקל - מעבר הגבול העיקרי בין רוסיה לסין הוא אלטנבולאג קיאחטה בצפון. ישנו אוטובוס יומי שיוצא ממגרש החניה הסמוך לבית האופרה באולאן-אודה (Ulan Ude) בכל יום בסביבות 7:00 בבוקר. זו אופציה מהירה וזולה יותר מאשר הגעה מאירקוצק ברכבת. הנסיעה אורכת בסביבות 8 שעות, וכרטיסים עולים כ-1,600 רובל. מומלץ מאוד להזמין כרטיסים מראש.
  • ישנו מעבר גבול נוסף בין מונגוליה לרוסיה, בין הערים חאנח (Khankh) ו-מונדי (Mondy). בשנים האחרונות המעבר היה פתוח לאזרחי רוסיה ומונגוליה בלבד, ולמרות שהתכניות לפתיחתו גם לאזרחי מדינות נוספות כנראה יתממשו השנה, חשוב לוודא שאפשרות חציית הגבול אכן קיימת, כדי שלא תאלצו לחזור על עקבותיכם.
  • מאיזור האלטאי – לאלו מכם שרוצים לעבור בין הגבול המערבי של מונגוליה ואיזור האלטאי ברוסיה, ישנו מעבר גבול בין קוש-אגאץ' (Kosh Agach) שברוסיה, לטסאאגאנור, שנמצאת כ-40-50 ק"מ מאולגי. אין אוטובוסים המחברים בין יעדים ברוסיה ומונגוליה, אבל ניתן לשכור ג'יפ או ואן שירות ("מארשרוטקה") שיעבירו אתכם את הגבול. בנוסף, מאולגי יוצאים רכבים לא מעטים לקזחסטן דרך רוסיה (למרות הקרבה, לשתי המדינות אין גבול משותף).

מסין -
מכיוון בייג'ינג – ניתן לעבור בין ארליאן (Erlian, או Erenhot) לזאמין אוד (Zamyn Uud). לארליאן ניתן להגיע מבייג'ינג (האוטובוס מגיע באמצע הלילה לרוב. היערכו בהתאם) ומחוחוט (במונגוליה הפנימית). תנועת כלי רכב מתחילה בסביבות השעה 7:00 בבוקר. ניתן לשכור רכב מצדו הסיני של הגבול בעלות של החל מ-40 יואן, ולהגיע עד תחנת הרכבת בזאמין אוד, ממנה ניתן לקחת רכבת לאולנבאטאר.
מהמערב – ישנו מעבר גבול בין בולגן (Bulgan) לטקאשיקן (Takashiken), שבמחוז שינג'יאנג – מרחק 7 שעות נסיעה בערך מאורומצ'י. מחובד יוצא ואן לבולגן כמעט בכל יום אחה"צ (סביב 30,000 טוגרוג, כ-60₪) ונסיעה בו תארוך 12 שעות. מבולגן ניתן לקחת מונית לגבול (כחצי שעה, 5,000 טוגרוג). מהכיוון ההפוך, מונית מאורומצ'י לגבול תעלה סביב 250 יואן, ואוטובוס סביב 170.

תחבורת פנים

כאמור, מונגוליה מתפרשת על פני שטח עצום, אבל מערכת הכבישים שלה לוקה בחסר בלשון המעטה. למעשה, מיעוט של מקומות יישוב מחוברים זה לזה באופן רציף בכבישי אספלט, ולמרות תנופת הבנייה שפוקדת את המדינה, יעבור פרק זמן בלתי מבוטל עד שמונגוליה תוכל להתהדר במערכת הכבישים שלה. עקב כך, הנסיעות במונגוליה הן ארוכות מאוד. 7 שעות נסיעה מוגדרות כנסיעה קצרה לעתים, ונסיעות מסוימות עשויות לארוך גם למעלה מ-70 שעות (!) כשעיקובים, שיבושים וסטיות מהמסלול הם עניין שגרתי. לכן – נסו לא להדק יותר מדי את תכנון הזמנים שלכם, צפו לבלתי צפוי, ונסו להסתכל על הדברים בהומור או לפחות כחוויה. טיול במונגוליה יעבור דרך אולנבאטאר. UB היא הצומת המרכזית במדינה, וכל הדרכים מובילות אליה. מטיילים מסוימים מוצאים את הבירה מייגעת ואת החזרה אליה מיותרת, בעוד אחרים נהנים מהנוחות היחסית ומתחושת ה"חזרה הביתה" שהיא מעניקה. מבחינת אמצעי תחבורה, עומדות בפניכם מספר אפשרויות -

אוטובוסים - התחבורה הציבורית במונגוליה היא איטית, מסורבלת, ולא נוחה בלשון המעטה, אבל היא זולה בפער גדול משאר האפשרויות, ועצם העובדה שאוטובוסים סובייטיים עירוניים עתיקים מצליחים לגמוא מרחקים כאלו על דרכי עפר היא לא פחות מפנטסטית. אוטובוסים לרוב מחכים להתמלא לפני שהם יוצאים לדרך, והנהגים ישתדלו בדרך כלל לדחוס את הציוד כדי לאפשר מיצוי מירבי של המקום באוטובוס. קחו עליכם את פרטי הציוד הרגישים והחשובים לכם. בנוסף – כדאי להביא בתיק קטן גם ביגוד חם, ספרים ואוכל, שכן גישה לתרמילים הגדולים שלכם במהלך הנסיעה, לרוב תהיה בלתי אפשרית.

רכבת - קיימת מסילה אחת במונגוליה, היא הרכבת הטראנס מונגולית, המחברת בין רוסיה לסין. הרכבת משמשת בעיקר למעבר בין מונגוליה לשכנותיה, אולם קיימות גם כמה תחנות לאורך הדרך (בסוחבאאטאר, דארחן, אולנבאטאר, צ'ויר וזאמין-אוד). רכבת יוצאת על בסיס יומי מאולנבאטאר, הן לכיוון בייג'ינג והן לכיוון מוסקבה, אולם בעיקר לכיוון רוסיה, אך קחו בחשבון שהרכבת היא אופציה איטית ויקרה יותר מנסיעה באוטובוס ברחבי מונגוליה.

ג'יפים וואנים-שירות - ואנים וג'יפים שירות נוסעים למגוון רחב יותר של מקומות מאשר אוטובוסים, אבל לוח הזמנים שלהם מעורפל אפילו יותר משל אוטובוסים. בנוסף, לרוב אין סיכוי שוואן או ג'יפ יצא לפני שהוא מלא עד אפס מקום. המונגולים הם אלופי האמנות המפוקפקת של לדחוס ולהידחס לתוך כלי רכב, ובנסיעות מסוימות תזכו לחלוק בג'יפ המיועד ל-5 אנשים עם עוד 10 מקומיים, לא כולל ציוד, נהג וילדים. אם אתם מטיילים בקבוצה, רעיון טוב יכול להיות לשלם לנהג מעט יותר, ולהבטיח שמספר האנשים המיועד לג'יפ יהיה מספר האנשים שאכן ייסע בו.

רכב שכור - מטיילים רבים בוחרים לשכור רכב ונהג כדי לטייל בנוחות יחסית ברחבי מונגוליה. זו עשויה להיות אופציה טובה שתסייע לכם לשמור על שפיות, אבל היא גם יקרה למדי. כמעט כל גסטהאוס באולנבאטאר, ובמקומות אחרים יכול לקשר אתכם עם נהג (לרוב קרוב משפחה או חבר של אנשי הצוות במקום), ואם תרצו גם עם מדריך. אם תשכרו רכב ונהג דרך גסטהאוס, צפו לשלם בין 40$ ל-60$ ליום, או בין 250 ל-300 טוגרוג לק"מ. בנוסף, אם בכוונתכם לשכור נהג לנסיעה לכיוון אחד, תדרשו לשלם עבור הנסיעה שלו גם בחזרה (לאולנבאטאר, למשל) מלבד זאת, במידה ותרצו שהנהג יישאר אתכם תדרשו לדאוג לאוכל עבורו. גסטהאוסים רבים מציעים חבילות תיור שכוללות בתשלום עבורן נהג, מדריך, ושאר עלויות, כמו אוכל ודלק.

נהיגה עצמאית בג'יפ או ואן שכור אינה נפוצה, בעיקר בשל עלויות השכרה גבוהות מאוד, אבל גם עקב הקושי בהתמצאות, אם כי ניתן להשכיר במקומות מסוימים אופנועים או אופניים.

במידה והחלטתם לשכור רכב, שימו לב לנהג שלכם, היות ותבלו איתו לא מעט זמן, ולעתים קרובות הוא יתפקד כמדריך, במידה ולא תשכרו אחד. נסו לבקש בגסטהאוס או בסוכנות הטיולים שלכם נהג דובר אנגלית, והדגישו צרכים מיוחדים במידה ויש לכן כאלה (עצירות תכופות, צמחוניים וכו'), וקווים אדומים (אלוכהול ונהיגה, למשל). נסו לקבל המלצות או אזהרות ממטיילים אחרים על נהגים לפי שתבחרו אחד. לטיפים על גולשי 'למטייל' על מדריכים במונגוליה ראו >>

טיסות פנים - זוהי אופציה יקרה, אבל מהירה ונוחה משמעותית מכל תחליף אחר. הטיסות במונגוליה בטוחות הרבה יותר מאשר ברוב המדינות המתפתחות, אולם חשוב בכל זאת לשים לב למזג האוויר, למשל, שעלול להיות קיצוני ולגרום לעיכובים וביטולים של טיסות. ברוב העיירות במונגוליה ישנו שדה תעופה קטן, וטיסות מאולנבאטאר יוצאות למעלה מפעמיים בשבוע כמעט לכל עיירה. חברות התעופה העיקריות במדינה הן -

טרמפים - אם יש לכם הרבה זמן פנוי, תוכלו לנסות לזוז ממקום למקום באמצעות טרמפים. זו דרך התניידות מקובלת ונפוצה גם בקרב המונגולים, אולם קחו בחשבון שלוח הזמנים של הנהגים הוא לרוב מאוד נינוח, וכולל עצירות מרובות וסטיות לביצוע משימות ושליחויות שונות ומשונות, זאת מבלי להתחשב בתקלות הטכניות הצפויות. יחד עם זאת, זו כנראה עוד דרך להתוודע בצורה בלתי אמצעית לאנשים ולהלך הרוח במדינה. במונגוליה נהוג לשלם עבור הסעה, כשהמחיר בין 200 ל-300 טוגרוג לק"מ. אל תנסו להתחכם, וסכמו על מחיר לפני שתתחילו בנסיעה, כדי לחסוך אי-נעימויות בסופה. יבינו אתכם בין כה וכה, אבל הסימון המקומי לטרמפ הוא הושטת יד הצידה, כשכף היד פונה כלפי מטה.

מטבע מקומי, עלויות והתנהלות עם כסף

המטבע המונגולי הוא הטוגרוג (Tögrög, טוגריג, טוגריק), ועבור כל שקל תקבלו כ- 500 טוגרוג. עבור המרה של המחאות נוסעים ייתכן ותצטרכו לשלם עמלה של 1%-1.5%, ולחכות עד שעתיים. כמו כן, סיכוי סביר שלא תוכלו להשתמש בהן מחוץ לאולנבאטאר, ולכן בסך הכל הן לא אמצעי תשלום נוח במיוחד. כספומטים נמצאים בשפע בעיר וגם מחוץ לבירה ישנם כאלה, אבל קיים סיכוי שתצטרכו להתאמץ בכדי למצוא אחד פעיל.

מונגוליה לא זולה כמו מדינות אחרות במזרח, דוגמת הודו ונפאל, מה גם שעלויות מצטברות, בעיקר עבור התניידות, מייקרות את הטיול בה לרוב עוד יותר. מבחינת מחירים, צפו לשלם בין 3,000 ל-3,500 טוגרוג עבור מנה עיקרית במסעדה זולה, ו-150 טוגרוג עבור יחידה אחת של בוז (כופתאת בשר). לילה בגסטהאוס יעלה לרוב בין 5$ ל-7$ (8,700-12,000 טוגרוג). - במידה וטרקים/אטרקציות הן מרכיב מרכזי בהוצאה שווה להתייחס גם לזה.

קניות

מחיריהם של מוצרי ביגוד והלבשה, או ציוד טיולים, אינם זולים משמעותית מאשר במדינות אחרות באיזור כך שאין סיבה לחכות עבור מונגוליה עם השופינג. מוצרים מזויפים, לעומת זאת, זולים למדי בשל הקרבה לסין. מצד שני, יש מגוון מזכרות שתוכלו לרכוש, ביניהן חפצי אמנות, מוצרי טקסטיל מצמר קשמיר, גמל או יאק, אלכוהול תוצרת מונגוליה, כלי נגינה ולמעוניינים, אפילו דל (הז'אקט המונגולי המסורתי, שנמשך עד ברכיו של הלובש אותו). עם זאת, שימו לב שסביר שיהיה זול יותר לרכוש בד עבור הבגד ואז למצוא בעל מקצוע שיתפור אותו עבורכם.

באולנבאטאר ניתן להשיג כל מה שתזדקקו לו כמו מוצרי אלקטרוניקה, צילום, ספרים או ציוד טיולים, גם אם במחירים יקרים במקצת. בשאר המדינה הסיכויים לכך, כמו גם המבחר הקיים בין הפריטים המצויים, מצומצמים.

לא נהוג להתמקח במדינה, ולרוב המחירים שבעלי חנויות ודוכנים ינקבו בהם, הם המחירים הקבועים גם עבור המקומיים. ניתן, בייחוד אחרי קניה גדולה, לבקש בנימוס הנחה, אבל חשוב לשמור על מידתיות.

ויזה ותהליכי מעברי גבול

אזרחים ישראלים זכאים לויזה ל-30 יום, עם כניסתם למדינה. כדי להאריך את הויזה יש להגיע למשרד ההגירה (נמצא על הדרך לשדה"ת באולנבאטאר), למלא שאלון ולשלם עבור ההארכה כ-15$ לשבוע הראשון, ואחריו כ-2$ ליום. משך הזמן המקסימלי להארכה הוא 30 יום, ולא ניתן להאריך את הויזה יותר מפעם אחת, כך שעדיף לצאת את המדינה ולהיכנס אליה מחדש בגבול הרוסי (ישראלים זכאים לויזה ל-90 יום עם כניסתם לרוסיה). למידע נוסף – www.mongoliavisa.com/index.html

חגים ופסטיבלים שנתיים

שני המועדים העיקריים בלוח השנה המונגולי הם הנאאדאם וחג הטסאאגאן-סאר, אולם חגיגות, פסטיבלים ואירועים ספציפיים נערכים במקומות שונים לאורך כל השנה, כך שכדאי לברר בגסטהאוסים, סוכנויות הטיולים או מרכזי המידע באולנבאטאר עם או לפני הגעתכם למקום מסוים אם מתוכנן בו משהו מעניין. כמה מהאירועים המרכזיים במונגוליה הם –

  • נאאדאם (Naadam, "משחקים") – הפסטיבל הפופולארי ביותר במדינה. חגיגות הנאאדאם נערכות באמצע הקיץ (אמצע יולי, לרוב) בכל מונגוליה, אבל הפסטיבל המרכזי, הגדול והמרשים מכולם מתקיים באולנבאטאר, לרוב בין ה-11 ל-13 ביולי. האירועים העיקריים בנאאדאם הם תחרויות "3 המשחקים הגבריים", המעניקים לנאאדאם את שמו. אלו הם ירי בחץ וקשת, מרוצי סוסים והיאבקות. בנוסף, במהלך הנאאדאם מתקיימים מופעי תרבות ואמנות ושווקים לחפצי אמנות ואומנות, לצד דוכני אוכל נפרשים בדרך כלל במתחם החגיגות.
  • טסאאגאן סאר (Tsaagan Sar, "ירחחודש חדש") – ראש השנה המונגולית (לפי לוח השנה הירחי). נחוג לרוב באמצע החורף המונגולי המקפיא (התאריך לרוב בין אמצע ינואר לאמצע מרץ). הטסאאגאן סאר נמשך כ-3 ימים, במהלכם נהוג לבקר חברים קרובים ובני משפחה ולערוך סעודות מפוארות ומשופעות באוכל ואלכוהול, להחליף מתנות ולצאת לטיולים קצרים. ככלל, אין אירועים גרנדיוזיים לציון הטסאאגאן סאר, אבל אם תגיעו מסיבה כלשהי למונגוליה במהלך החורף, אולי תוזמנו לסעודה מסורתית.
  • פסטיבל העיטים – חלקה המערבי של מונגוליה הוא ביתו של המיעוט האתני הקזחי. הקזחים במונגוליה משמרים עדיין אורח חיים מסורתי שהולך ונעלם ממקומות רבים על פני הגלובוס, ביניהם גם מקזחסטן עצמה; בין השאר, מסורת ציד העיטים – הקזחים נוהגים ללכוד נקבות של עופות דורסים (בעיקר עיט זהוב) בעודן גוזלים, ולאמן אותן כך שיוכלו לסייע בציד של יונקים קטנים. בין מוקדי המשיכה התיירותיים במחוז (איימאג) באיאן-אולגי (Bayan-Olgii), הם פסטיבלי העיטים שנערכים במספר מקומות באיזור (בעיקר אולגי ועמק סאגסאי), לציון פתיחת עונת הציד, בד"כ בתחילת אוקטובר. (באולגי הפסטיבל נערך ביום ראשון הראשון של אוקטובר מדי שנה). הפסטיבלים נמשכים יומיים-שלושה, במהלכם נאספים ציידי עיטים במקום הכינוס לשלל תחרויות ומפגני ראווה. הפסטיבלים לרוב מרשימים מאוד, גם אם אחוז התיירים בהם עלול לעלות על אחוז המקומיים.

קוד התנהגות ומנהגים

התכונה המפורסמת ביותר של המונגולים היא ככל הנראה הכנסת אורחים. כמובן שמדובר בהכללה, אבל המנהג העתיק עדיין שריר וקיים כמעט בכל מקום ברחבי המדינה, כולל בעיר. לעתים קרובות, אנשים צפויים למשוך אתכם בכוח כדי שתשבו איתם לכוס תה או אייראג, גם אם אינם מסוגלים להחליף אתכם יותר ממילה או שתיים, וייתכן שגם בעודכם משוטטים בעיר תתקלו בהצעות ידידותיות לעזרה בקניות או בהתמצאות.

סגנון החיים המשתנה במהירות טובע חותם ברור מאוד ברחבי המדינה, במיוחד באולנבאטאר. צעירים רבים מקפידים מאוד להתלבש ולהתנהג באופן מערבי ורבים להוטים לאינטראקציה עם תיירים. יחד עם זאת, חלק נכבד מהמונגולים עדיין מקיים אורח חיים נוודי, ומונגולים רבים זזים ממקום למקום מספר פעמים בשנה.

לא רק לאירוח, אלא גם להתארחות בגר יש כללים ברורים, אותם תלמדו בעל-פה אחרי מספר פעמים, אבל להלן כמה טיפים –

  • הכנסו לגר והתיישבו עם כיוון השעון. שבו מצדה השמאלי של דלת הגר. הצד הימני שמור בדרך כלל לבני משפחה.
  • השתדלו לא לדרוך על מפתן הדלת, ולא להישען על עמוד התמך של הגר.
  • קחו אוכל מכלי משותף ביד ימין.
  • נסו לפחות לטעום מכל מה שמוצע לכם, למרות שהמטבח המונגולי לא ממש מותאם לחיך המערבי.
  • אל תיגעו בכובע של אדם אחר.
  • כוסות (קערות) נהוג להחזיק בתחתית ולא מהצד.
  • ילדים מונגולים מסתפרים לראשונה בין גילאי 3 ל-5, וגם לבנים לעתים יש קוקיות בשיער. אל תתייחסו לילדים כאל בנות לפני שתוודאו שאכן כך הדבר.
  • מונגולים רבים יצפו למתנה אחרי שיארחו אתכם, ואחרים פשוט ישמחו לקבל עדות להערכה והכרת התודה שלכם, כך שחפצים קטנים עשויים להיות שימושיים (גלויות מהארץ, למשל, הן רעיון מצוין, והן מאפשרות גם פיתוח של דיאלוג). בנוסף, לעתים תתבקשו להשאיר כסף עבור אירוח, במידה וישנתם בביתו של מישהו. השתדלו לא להתווכח, לא לנצל את הכנסת האורחים, ולנהוג בנימוס. דאגו להסדיר את עניין התשלום מראש.
  • נסו ללמוד מעט מילים במונגולית, כמו תודה ('Baerla'), בבקשה ('Tseggur') ושלום ('Sain bain uu'), ותוכלו להרשים את בני השיחה שלכם ולשבור את הקרח.
  • כסף וחפצים יקרי ערך מוגשים ומתקבלים בדרך כלל ביד ימין, כאשר יד שמאל אוחזת במרפק.
  • בגר יש חלל אחד, שמשמש גם כחדר האורחים, אבל גם כחדר שינה ומטבח. שמרו על פרטיות המארחים שלכם ואל תחטטו בחפצים אישיים. כמו כן, אל תקחו אוכל או שתייה בעצמכם וחכו שאלו יוצעו לכם.
  • אלכוהול הוא נפוץ מאוד, ועשוי להפוך לעתים לבעיה ממשית. אין בעיה להרים לחיים עם חבורה ידידותית, אבל דאגו להבהיר את הגבולות שלכם ולא להידרדר לתחרות שתיה ממנה יהיה לכם קשה לצאת. שימו לב למנהג לפיו יש לשפוך מעט מהמשקה באמצעות הזרת למעלה ולמטה לפני ששותים, כמנחה (לאל, לאדמה, לשמים, לקרובי משפחה שנפטרו, או לכל אלו גם יחד, תלוי את מי תשאלו).

בכדי לקרוא עוד על תרבות המונגולית הייחודית והמרתקת לחצו כאן >>

עונות לטיול ומזג אוויר

מזג האוויר במדינה, כאמור, הוא קשוח ואפילו אכזרי. מונגוליה היא ארץ גבוהה, יבשה וקרה במיוחד. הטמפרטורה השנתית הממוצעת באולנבאטאר, למשל, היא 0 מעלות צלזיוס, נתון שהופך אותה לעיר הבירה הקרה ביותר בעולם.

הקיץ במונגוליה הוא גם עונת התיירות, והוא נמשך בין מאי לספטמבר (כשעונת השיא התיירותית היא בין יוני לאוגוסט). הטמפרטורות עשויות לטפס עד 30 ואפילו 40 מעלות צלזיוס בחלקים מסוימים במדינה. רוב המשקעים בשנה יורדים בין יולי לאוגוסט, כך שציוד נגד גשם הוא בגדר חובה. בסתיו הקצר, שבין ספטמבר לאוקטובר אמנם קר יותר, עם לילות בהם סביר שהטמפ' תרד מתחת ל-0, אבל הימים עדיין נעימים והגשמים הופכים נדירים יותר, מה שהופך את סוף הקיץ ותחילת הסתיו לעונה האידיאלית לטיולים בשטח.

במהלך החורף הארוך, שנמשך מנובמבר למרץ-אפריל, הטמפרטורות הממוצעות ברחבי המדינה צונחות ל-20- ול-30- מעלות, ובמקומות מסוימים גם ל-60- מעלות. חורפים קשים כאלו, שנקראים זוד (Zud, מילולית: "טבח"), עלולים לחסל עדרים שלמים ולהרוס את מקור פרנסתן ומזונן של משפחות שלמות.
האביב שנמשך בין אפריל למאי מביא איתו רוחות עזות וסופות חול קשות, מה שמקשה על טיול.

בטיחות ובריאות

מים – מי הברז במונגוליה אסורים לשתייה, ולמרות שבמקומות המבודדים מים זורמים אמורים להיות נקיים יחסית, מומלץ מאוד לקחת אתכם טבליות כלור או טיפות יוד לטיהור מים במהלך טיולים בשטח. בכל מקרה, השתדלו להצטייד במים מנחלים משניים, שסביבם אין עדות לנוכחות של בעלי חיים (בעיקר חיות משק כמו פרות או כבשים), כדי להימנע ממים מזוהמים או מלוכלכים.

אלכוהול – אלכוהול מוגדר לעתים כבעיה לאומית, והשינויים באורח החיים, שעשויים להיות טראומטיים לפעמים, דוחקים אנשים רבים לעבר הטיפה המרה. שיכורים, בעיקר באולנבאטאר אינם מחזה נדיר, ולמרות שהם לרוב אינם מזיקים, השתדלו להימנע מאינטראקציה איתם. בנוסף – ייתכן שתוזמנו (לעתים באסרטיביות) להרמת כוסית. דאגו לסמן את הגבולות שלכם, גם בתקיפות, אם המצב דורש זאת, והשתמשו בשיקול דעת בבחירת השותפים שלכם לשתייה.

כלבים – כמעט ליד כל גר במונגוליה תמצאו כמה כלבים רובצים בעצלתיים. בנוסף, כלבים משוטטים הם עניין נפוץ למדי. רוב הכלבים המונגולים אינם מזיקים, אבל רובם גם לא מחוסנים, כך שעדיף להימנע מללטף כלבים, או להתקרב כדי מרחק נשיכה מכלב. כמו כן – דאגו לקבל חיסון נגד כלבת לפני הגעתכם למדינה ואם ננשכתם גשו מייד להיבדק.

כייסים – באולנבאטאר במיוחד, יש מספר מקומות ידועים לשמצה בכייסים שמסתובבים בהם, בעיקר שוק נאראנטול, תחנת הרכבת, ופיס אווניו. בנוסף, חגיגות הנאאדאם, ואירועי תרבות אחרים, הם מוקד משיכה לתיירים, ועקב כך גם לכייסים. שמרו על עירנות, החזיקו את חפצי הערך שלכם קרוב אליכם, והשתדלו לא להסתובב לבד במקומות הומי אדם בעיקר.

נאו-נאצים – זה אולי נשמע תמוה, אבל באולנבאטאר בעיקר ניתן לראות חבורות קטנות של מונגולים פשיסטים-לאומניים לבושים כמו נאו-נאצים, שעשויים לחפש חיכוך עם זרים. במידה ואתם מבחינים בחבורה כזו, השתדלו להימנע מחיכוכים והמשיכו הלאה.

סוסים – הסוסים במונגוליה הרבה פחות עדינים וממושמעים מסוסים מערביים, והאוכפים גם הם שונים מאוד. השתדלו להתרגל בהדרגה לרכיבה (מה גם שרכיבה מאומצת בהתחלה היא עניין לא נעים במיוחד), שכן נפילה מסוס, במיוחד במקום בו לא תוכלו לארגן פינוי רפואי, עלולה להיות עסק לא נעים ואף מסוכן. בנוסף, עדיף תמיד לשכור מדריך ולא לטייל לבדכם עם הסוסים, בייחוד אם אינכם יודעים כיצד לטפל בהם. מעבר לכך, באיזורים מסוימים מסתובבות כנופיות של גנבי סוסים שמחכים לחטוף את הסוסים בזמן שבעליהם ישנים. אם אתם מטיילים לבד, דאגו שלפחות מישהו אחד יישאר ער במהלך הלילה.

חיסונים – לפני הטיול במונגוליה כדאי לדעת איך להימנע ממחלות מסוכנות כמו צהבת ודלקת מוח יפנית. ביקשנו מרופא מומחה למחלות זיהומיות לכתוב על החיסונים המומלצים וריכזנו כאן את הכל לנוחיותכם.

מידע מיוחד לנשים / להומואים ולסביות

מאז קריסת ברה"מ, אין מגבלות חוקיות כנגד הומוסקסואליות במונגוליה. יחד עם זאת, הומוסקסואליות אינה מקובלת במדינה, גם מסיבות תרבותיות, אבל בעיקר בשל חוסר מודעות. עדיף שתשתדלו להימנע מהבעת חיבה יתרה בפומבי ובכך לחסוך לעצם הטרדות מיותרות (התקבלו למשל דיווחים על שוטרים שעיכבו הומוסקסואלים לבדיקה). Spirit Journeys (אתר אינטרנט: www.spiritjourneys.com/index.php) היא חברה שמתמחה בארגון טיולים לגייז במונגוליה. ניתן להיעזר בהם בטיול שלכם או להתייעץ עם צוות החברה לגבי שאלות ספציפיות.

באשר לנשים, מונגוליה היא עדיין מדינה שוביניסטית למדי, כך שלנשים מומלץ לא לטייל לבדן וכן ולשמור על ערנות בכדי להימנע מאי-נעימויות.

על האוכל המקומי

התפריט המונגולי הוא בסיסי בלשון המעטה, וכמו כל פן בתרבות המונגולית, גם בו ניכרת ההשפעה של אורח החיים הנוודי. שלושת המרכיבים הבסיסיים במטבח המונגולי הם בשר, חלב ובצק. המגוון הקולינרי במונגוליה לא מרשים, ובעיקר מחוץ לבירה המסעדות לא תמיד יגישו את כל מה שכתוב בתפריט. בנוסף , פירות וירקות במדינה יקרים יחסית. יחד עם זאת, האוכל לרוב זול ומשביע, ואם אתם אוהבים בשר כבש, אתם תקבלו ממנו כמה שרק תרצו. בתי תה (Tsainii Gazaar, Zoogin Gazaar, Guanz) פזורים בכל רחבי המדינה, ומציעים לרוב תפריט בסיסי שיכלול לכל הפחות בוז, חושור או צויבן. חשוב לציין שבדרך כלל לא תדעו איזו חיה אתם אוכלים אלא אם תשאלו, ולמרות שרוב הסיכויים שמדובר בעז או כבש, לא בלתי סביר להיתקל גם בבשר יאק, סוס או מרמיטה במהלך הטיול.

בין המטעמים המונגוליים הטיפוסיים ניתן למצוא את הפריטים הבאים –
תה (Suutei Tsai, 'תה חלב') – התה המונגולי המלוח הוא קונצנזוס. פעמים רבות הוא יוגש לכם במסעדה גם בלי שתבקשו, ומיותר לציין שבכל גר שמכבד את עצמו, נמצא סיר מלא בתה מהביל עבור האורחים. לחיך המערבי הסביר הוא מיוחד, אם לנסח זאת בעדינות, ולוקח זמן להתרגל אליו. מדובר במשקה ובו תערובת של עלים עם חלב ומלח, ולעתים גם חומר מסמיך, דוגמת קורנפלור. המהדרין מוסיפים למרקחת גם חתיכות של בשר מיובש, או טובלים בנונשלנטיות את החושור (ראו למטה) שלהם בתוכו. מבחיל ככל שזה יישמע, חלקכם יפתחו התמכרות קלה אליו, והשאר יכולים לבקש "חאר-צאי" (Khar-Tsai, 'תה שחור'), או "ליפטון-צאי" (Lipton-Tsai, 'תה ליפטון') במקום, אם ברצונכם לשתות תה קונבנציונלי יותר.
בוז (Buuz, Booz) – כיסונים מאודים, ממולאים כמעט תמיד בבשר כבש. יגיעו לרוב עם קטשופ וסויה בצד.
חושור (Khuushuur) – כמו בוז, אבל מטוגן. רוב החושורים הם גדולים יותר מהבוז. ורוב האנשים (שאינם מונגולים) ישבעו אחרי 4-5 כאלה.
צויבן (Tsuivan) – זוהי האטריה הלאומית המשלימה, יחד עם הבוז והחושור, את השילוש הקולינרי הקדוש של מונגוליה. מנת איטריות תכלול לרוב בשר (בדרך כלל כבש) וגם גזר, תפו"א או בצל מזדמנים. המנה לרוב מוגשת כשהיא עולה על גדותיה ומספיקה כדי לסתום את הסועד עד לבוקר המחרת.
גבינות – הנשנוש המועדף במדינה. למרות שהמונח "גבינה" אכן מגדיר אותן היטב, הגבינות המונגוליות שונות מאוד מגבינות מערביות. חלקן קשות עד כדי כך שיש לשבור אותן לשבבים עם פטיש לפני שמגישים אותן, והטעם שלהן, בעיני מטיילים רבים, נע בין "ייחודי" ל"מבחיל". יחד עם זאת, כמו במקרה התה, חלק מהמטיילים מתאהבים בגבינות המונגוליות, עד כדי אובססיה לא מוסברת.
אייראג (Airag) – ברירת המחדל האלכוהולית (חוץ מוודקה, כמובן) במונגוליה. מדובר במשקה תוצרת בית, לרוב, שעשוי מחלב סוסות שעבר תהליך של תסיסה. לרוב לא קשה למצוא גר בצדי הכביש שיושביו מוכנים למכור ג'ריקן מהנוזל המרנין, אם במקרה תוקף אתכם (או את הנהג שלכם) חשק ללגימה.
בודוג (Boodog) – ברביקיו מונגולי. אם יתמזל מזלכם, המארח שלכם אולי יסכים, תמורת תשלום, להכין עבורכם בודוג – סעודה חגיגית, שעיקרה הוא חיית משק (לרוב כבשה), או מרמיטה, שבטנה נחתכה, ולאחר שהוכנסו לתוכה אבנים רותחות, נתפרה מחדש, כדי לאפשר בישול בחום ולחץ מבפנים. לא לאוהבי בעלי חיים, או לבעלי לב חלש.

למידע נוסף על אוכל מונגולי וכן מתכונים מומלצים ראו - www.mongolfood.info/en

במידה ובמהלך כל הטיול שלכם במונגוליה תעזרו בשירותיה של סוכנות נסיעות שתדאג עבורכם לאוכל, אין צורך להביא כלי בישול. אחרת, מומלץ מאוד להביא איתכם כירה ניידת (בעדיפות לבנזיניה, שכן מיכלי גז אינם נפוצים, וניתנים להשגה על בסיס קבוע רק במקומות ספורים באולנבאטאר) ומעט כלים. ברוב הגסטהאוסים באולנבאטאר ישנו מטבח לשימוש האורחים, אבל הדבר מאוד לא נפוץ בשאר המדינה. כמו כן, למרות שחלק מהגסטהאוסים מחוץ לאולנבאטאר משכירים ציוד, בין השאר לבישול, עדיף לא להסתמך על האיכות או האמינות שלו.

תרבות ומוזיקה

המוזיקה המונגולית המסורתית מאופיינת במגוון רחב של כלים ייחודיים, כמו מיתר, כלי נשיפה, וכלי הקשה שמקורם בערבות. בנוסף, ז'אנר מסורתי פופולארי, בייחוד במערב המדינה הוא ה'חומי' (Khoomii), או שירת הגרון – שלעתים קרובות משאירה את המאזין פעור פה. ייתכן ויתמזל מזלכם ותתקלו בהופעת חומי, אבל בעלי גסטהאוסים עשויים להציע לארגן עבורכם הופעה מסורתית, ושווה לברר על כך אם אתם מעוניינים.

הבום הכלכלי ותהליך ההתמערבות שמונגוליה חווה מצמיחים גם שפע של מוזיקה עכשווית. להקות ואמנים רבים, החל מראפרים מחתרתיים ועד להקות רוק שמשלבות מוטיבים של מוזיקה מסורתית מופיעים בפאבים, מועדונים ופסטיבלים באולנבאטאר או מחוצה לה, ואם אתם בעיר, שווה אולי לבדוק אם ישנה הופעה מעניינת.

לחובבי המוזיקה – כמה דוגמאות למוזיקה מונגולית עכשווית תוכלו למצוא ב- livefromub.com/video/

חשמל ומתאמים לשקעים

השקעים במונגוליה הם מסוג C ו-D, בעלי פינים עגולים (כמו אלו שבישראל), ובמתח של 220 וולט.

הפרשי שעות מהארץ

ברוב המדינה אזור הזמן הוא UTC +08:00, אם כי במחוזות חובד (Khovd), אובס (Uvs) ו-באיאן-אולגי (Bayan-Olgii), אזור הזמן הוא UTC +07:00. שעון קיץ אינו בשימוש במונגוליה, כלומר, בקיץ הפרש השעות בין מונגוליה לישראל הוא 4 או 5 שעות, ובחורף 5 או 6 שעות.

שגרירויות וקונסוליות ישראל

במונגוליה אין שגרירות ישראלית. השגרירות הישראלית בבייג'ינג, סין, אמונה על טיפול בישראלים במונגוליה.
כתובת – Embassy of Israel in Beijing, No. 17, Tianzelu, Chaoyang District, Beijing 100600
טלפון – 0086-10-85320500
אתר אינטרנטembassies.gov.il/beijing-he/Pages/default.aspx

קהילה יהודית

במונגוליה אין קהילה יהודית מאז שנות ה-20 של המאה שעברה, ובינתיים גם אין בית חב"ד או מוסד דומה.

קישורים רלוונטים

מתלבטים מה לקחת לטיול הגדול? רשימת הציוד המומלצת של מומחי "עפתי"! >>ההכנות לטיול מבלבלות אתכם? בואו ללמוד מהתרמילאים הוותיקים במדור "עצות המומחים" >>

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה למונגוליה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×