טנזניה - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים

טנזניה היא אחת המדינות הפופולאריות ביותר באפריקה, בזכות אינסוף אפשרויות הטיולים שבה: בטנזניה תוכלו לכבוש את ההר הגבוה ביותר באפריקה, לבקר בשמורת הטבע המפורסמת בעולם שבה כמות בלתי נתפשת של בעלי חיים ולרבוץ בחלק מהחופים היפים ביותר על הגלובוס. כל אלה, בנוסף לתרבות העשירה והמעניינת והאנשים הנחמדים הופכים אותה ליעד נחשק במיוחד

תמונה ראשית עבור: טנזניה - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים - תמונת קאבר
© אליעד הראל ובן דרור

סקירה כללית על המדינה

בשנים האחרונות הפכה טנזניה ליעד החם ביותר באפריקה לתיירים. המדינה העצומה מיצבה את עצמה כשם נרדף לארץ הספארי, ארץ הקילימנג'רו, ארץ שבט המסאי, וכל זה מבלי לומר מילה על אי החלומות זנזיבר. לטנזניה יש המון מה להציע לכל קהילות התיירים, בכל תקציב או זמן, וריבוי המטיילים גם יוצר קלות יחסית בשל זמינות מידע עדכני.

ישנן עדויות לקיומם של שבטי ציידים-לקטים באזור טנזניה כבר לפני כעשרת אלפים שנים. המסחר עם אזורים אחרים באוקיינוס ההודי הפך לפורה במיוחד כבר לפני כאלפיים שנים, כאשר עם הגעת האסלאם במאה השמינית והתשיעית – החלו להיווצר גם אוטונומיות קטנות בשטח.

המילה "טנזניה" היא למעשה איחוד של "טנגניקה" – שמו של החלק היבשתי, עם "זנזיבר" – הארכיפלג הסמוך בחופי האוקיינוס ההודי. בעבר טנגניקה הייתה קולוניה גרמנית מסוף המאה ה-19 ולאחר מכן תחת שלטון בריטי, בעוד זנזיבר עברה תחת ידי שלטון רבות, שהדומיננטית בהן היא הסולטנות של עומאן.

בשנים 1905-1907 התקוממו לראשונה עשרות שבטים בטנגניקה נגד השלטון הגרמני, במרד שכונה "מאג'י מאג'י" ונחשב לסממן הלאומיות והאחדות הראשון של טנגניקה. המרד דוכא ביד קשה ונחשב לרצח העם הראשון באפריקה (במקביל לרצח העם בנמיביה, קולוניה גרמנית גם היא), כשהוא מעכיר עד זממנו אנו על היחסים עם גרמניה (גרמניה לא התנצלה אך מעבירה סיוע כספי שנתי כפיצוי).

לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה טנגניקה להיות שטח חסות בריטי. בשנת 1961 קיבלה טנגניקה את עצמאותה מבריטניה וב-1964 הוחלט על איחוד עם ארכיפלג זנזיבר (הכולל את האיים זנזיבר, פמבה ואיים קטנים נוספים), שלאחריו שונה השם ל"רפובליקה המאוחדת של טנזניה". מאז ידעה אי שקט פוליטי (אך לרוב ללא התקוממויות אלימות), בין היתר בעיקר חוסר שביעות הרצון של תושבי זנזיבר מהאיחוד. הבחירות הדמוקרטיות הרב-מפלגתיות הראשונות נערכו רק ב-1995, ועל אף ההתקדמות האטית והמחלוקות הפנימיות, טנזניה נחשבת ליציבה בסביבתה וניחנת באיפוק וסובלנות כלפי הדתות והתרבויות השונות בה.

כמאה ועשרים קבוצות אתניות ושבטים שונים מרכיבים את העם הטנזני, בנוסף לאוכלוסייה קטנה אך משמעותית של אסייאתים (בעיקר הודים), ערבים ואירופאים. את מרבית האוכלוסייה מרכיבים מספר שבטים בודדים גדולים, כמו ה-Sukuma באזור אגם ויקטוריה, Nyamwezi באזור טאבורה במערב, Makonde בדרום-מזרח, Haya בצפון מערב, ו-Chagga באזור הקילימנג'רו. שאר השבטים מרכיבים פחות משליש מהאוכלוסייה, ביניהם המסאי (Maasai), ה-Iraqw, ה-Sandawe ועוד רבים אחרים.

כל אלו מרכיבים תרבויות מגוונות ושונות ברחבי המדינה, אך המבנה השבטי המסורתי ברוב חלקי טנזניה (מלבד האזורים המרוחקים ביותר) נחלש מאוד עד נעלם לחלוטין. בזנזיבר, רוב האוכלוסייה האפריקאית משתייכת לשבטי ה-Hadimu, ה-Tumbatu או Pemba, בעוד התושבים הלא אפריקאים הם ברובם שירזים (Shirazi, צאצאי המהגרים הפרסים).

בעבר הייתה קניה הדומיננטית ביותר מבין מדינות מזרח אפריקה, והיא משכה אליה את מרבית התיירים מהמערב שרצו לגלות את "אפריקה הפראית". מזה מספר שנים שקרנה של קניה ירדה, בין היתר בגלל בעיות ביטחוניות שחדרו מסומליה, וטנזניה הפכה ליעד החם והפופולרי ביותר באזור.

טנזניה לא הסתפקה רק במקום הראשון, אלא שדרגה את תעשיית התיירות לרמה חדשה שממתגת אותה בכל רחבי העולם. מרגע שהתיירים הבינו כמה יש למדינה הענקית והמגוונת הזו להציע – הם לא מפסיקים לנהור בהמוניהם. כמות שמורות הטבע ברחבי המדינה, יחד עם נופיהן היחודיים וריכוז בעלי החיים בהן – מציבים אותה כיעד מספר אחת לספארי. הסרנגטי היא אולי השמורה המפורסמת ביותר, אך יש עוד הרבה אחרות ברחבי המדינה שיספקו חוויות עוצרות נשימה ושוות את ההגעה הרחוקה.

טנזניה התברכה גם בחופים מדהימים – באגם טנגניקה הענק והשליו במערב, בחופי האוקיינוס ההודי במזרח, ומעל הכל באי הטרופי ששמו הולך לפניו – זנזיבר. המדינה גם מספקת טרקים מצויינים לחובבים, ביניהם הטיפוס על הר הקילימנג'רו הנודע או על הר מרו (Meru) הענק שלצידו, כמו גם הגבעות והכפרים של הרי האוסמברה (Usambara).

על אף שאינן מהוות מוקד משיכה, הערים הגדולות בטנזניה שוקקות חיים עם קצב שונה לחלוטין מהאזורים הכפריים, שווקים תוססים וצבעוניים ולא מעט מערביים שמשתכנים בהן לתקופות ממושכות. מרחביה האדירים מאפשרים לתרמילאים הנועזים שבחבורה את ההרפתקאות שעליהן חלמו תמיד – הארץ שמחוץ לאתרי התיירות נפרשת אל עבר האופק ונגישה בזכות החום והאדיבות של המקומיים, שישמחו לארח אתכם אפילו בבתיהם ולהראות לכם את סביבתם.

תצפית על הקילימנג'רו ממרו. צילום: אביאל אסטנובסקי

שפה ושליטה באנגלית

טנזניה היא מדינה רב לשונית, ומתוך 126 השפות השונות הקיימות במדינה, השפות הרשמיות והנפוצות ביותר הן סוואהילית (Swahili, או קיסוואהילי Kiswahili) ואנגלית, המדוברות ברמה כזו או אחרת בכל חלקי המדינה. בכל האזורים המתויירים רמת האנגלית טובה למדי ואין קושי בתקשורת עם מקומיים, בעוד באזורים יותר נידחים תצטרכו להתאמץ יותר. בנוסף, כדאי לציין שסוואהילית היא שפה קלה ללימוד (ומהנה ביותר) ולכן כדאי לנסות לקלוט כמה שיותר ובכך להבטיח יחסים קרובים וחברותיים יותר עם המקומיים. הסוואהילית נכתבת באותיות לטיניות ולכן אין בעיה לקרוא שלטים ושמות.

גיאוגרפיה/טופוגרפיה

טנזניה מוקפת שכנים טובים – מצפון קניה ואוגנדה, ממערב רואנדה, בורונדי וקונגו (DRC), מדרום זמביה, מלאווי ומוזמביק, וממזרח האוקינוס ההודי. עם שטח ענק של 947,300 קמ"ר, טנזניה היא הגדולה שבמדינות מזרח אפריקה, ולשם השוואה – היא גדולה כמעט פי ארבע מבריטניה ויותר מפי 45 משטח ישראל!

השבר הסורי אפריקאי מתפצל בטנזניה לשני חלקים – מזרחי ומערבי, כשבין חלקיו נמצאת הרמה שעליה נמצא מרכז המדינה, בגבהים של 900-1,800 מטרים. בחלקו המערבי של השבר נמצאים האגמים העמוקים והעצומים (טנגניקה Tanganyika, מלאווי Malawi ואגם רוקוה Rukwa הקטן) שלחופיהם הרים.

בצפון מערב המדינה מתנשאים שני ההרים הגדולים במדינה, שניהם ענקים עצמאיים שבולטים מן המישורים הרחבים והפוריים – הר קילימנג'רו (הגבוה באפריקה) והר מרו (השלישי/רביעי/חמישי באפריקה – תלוי איך מודדים). רוב הפארקים הלאומיים הגדולים מרוכזים בצפון ודרום המדינה. האקלים במדינה משתנה מאזור לאזור, כשברוב המדינה הוא מתון ובאזור החוף הוא טרופי.

תיאור מסלול קצר ומסלול ארוך

בשל גודלה של המדינה קשה להספיק ליהנות מכל מה שיש לה להציע אם לא מקדישים לה זמן רב. חלק מהמטיילים מגיעים אל טנזניה בלבד, ואחרים מגיעים אליה כתחנה במסלול ארוך במזרח אפריקה. להלן פירוט מסלולים מומלצים, אם כי כבר כאן חשוב לומר שריבוי מוקדי העניין יוצר הבדלים בהעדפות אינדיבידואליות, ולכן אל תחששו לשנות את המסלול לפי ראות עיניכם.

לפי שתתחילו לתכנן, אלו הם הקווים המנחים:

האזורים המתויירים הם הצפון (הרים ושמורות), המזרח (איים ודאר א-סלאם), והמערב (קיגומה ואגם טנגניקה). האזורים הפראיים באמת הם מרכז המדינה ודרומה.

מסלול קצר – שבועיים

מסלול בינוני – שלושה שבועות

מסלול ארוך – חודש וחצי מעגלי

אם אתם מגיעים ממדינה צפונית וממשיכים דרומה למלאווי / זמביה – שנו את המסלול בהתאם כך שתסרקו את המדינה מהצפון למזרח, ואז ממערב לדרום.

5 דברים שאסור לפספס

  1. ספארי: לא לחינם טנזניה ידועה כארץ הספארי. בטנזניה יש לא פחות מ-16 פארקים לאומיים, שלושה פארקים נוספים תת-ימיים, 14 שמורות בר, ואזור השימור העצמאי בנגורונגורו (Ngorongoro). כל אלו מותירים לכם רק לבחור היכן תרצו לחוות את אחת מהחוויות המדהימות ביותר שיש – מגע ישיר ובלתי אמצעי עם הטבע הפראי של אפריקה. השמורה המפורסמת והפופולרית ביותר היא הסרנגטי שבצפון (גובל עם קניה, בה השמורה מכונה "מסאי מרה"), בשל הנדידה הגדולה והנופים היפהפיים, בעוד סביבה שמורות ידועות נוספות כמו מכתש הנגורונגורו, אם מניארה (Lake Manyara), טרנגירי (Tarangire), ארושה (Arusha) ועוד שמורות בר קטנות רבות.

    החיסרון בשמורות אלו הוא ריבוי התיירים, שיוצרים מצב שבו מתקבצים רכבים רבים סביב בעלי החיים הנדירים. במערב המדינה ניתן לצפות בשימפנזות בסביבתן הטבעית, בעוד בדרום נמצאות השמורות העצומות והגדולות ביותר ביבשת – בראשן סליוס (Selous, הגדולה פי שניים משטח ישראל!), רואהה (Ruaha), רונגווה (Rungwa) ומיקומי (Mikumi); השמורות בדרום אמנם פחות מפורסמות מהסרנגטי, אך גודלן ודלילות התיירים בהן מבטיחים חוויה קרובה ואותנטית במיוחד אל אפריקה הפראית.
  2. טיפוס הרים: בין הרי טנזניה נמצאים שני הרים קסומים במיוחד: הר הקילימנג'רו והר מרו. שניהם הרים עצמאיים (אינם חלק מרכס) שמתנשאים מעל מישורים פוריים וסוואנה אפריקאית.
    הקילימנג'רו הוא הגבוה ביותר באפריקה, מכונה רבות "הגג של אפריקה", והוא ידוע בכל העולם כהר שסביבו מרחפת מעין הילת פלא בשל אגדות שונות ובשל יופיו המרשים. ממולו שוכן הר מרו, הר געש שהוא אחד היפים ביותר ביבשת, שמספק נופים מרהיבים ומיוחדים על הסביבה, כולל מפגש עם בעלי חיים רבים בשמורה.
    שני הטרקים מאתגרים מאוד ודורשים מאמץ פיזי ומנטלי לא פשוט. ההעפלה אל הפסגה מספקת ביותר וככלל אלו שניים מהטרקים הטובים ביותר ביבשת, כך שאם הגעתם כדי להזיז את הרגליים ולראות את אפריקה מקרוב – אל תפספסו.
  3. חופי זנזיבר – דמיינו חופים לבנים עם חול דק, ים בצבעי כחול עמוק עד טורקיז בהיר, כוכבי ים על החוף, עולם תת מימי צבעוני יותר מבסרטים, דקלים גבוהים הנוטים אל המים ומחזיקים ביניהם ערסלים, וילדים אפריקאים מתרוצצים בכפר הולדתם הסמוך. עכשיו קחו את עצמכם ואת התרמיל שלכם, והגיעו לזנזיבר.
  4. פירות זנזיבר – כשתגיעו לגן העדן של זנזיבר, מעבר לנופש, האטרקציות והחופים המדהימים – הכינו את חוש הטעם (ואת הקיבה) לפינוק שלא העזתם לחלום עליו: האננס, הקוקוס, הפפאיה, המנגו, הפסיפלורה, האבטיח, המלון, הליצ'י, הבננה, הקרמבולה. כל אלו זמינים לכם בכמויות כל שנייה שתרצו. אבל גולת הכותרת היא לאו דווקא הכמות – אלא הטעם!
  5. לימוד סוואהילית (Swahili) – השפה המקומית הרשמית והנפוצה המכונה סוואהילית, למעשה נקראת קיסוואהילי. זו שפה שקל מאוד ללמוד, ותופתעו לדעת כמה מילים אתם כבר מכירים (סימבה זה אריה, פומבה זה חזיר בר, הקונה מטטה זה "אין בעיה", ג'מבו זו ברכת שלום, ספארי זה מסע ועוד). הכיף האמיתי הוא להצליח לדבר עם המקומיים בשפתם, גם אם תתבטאו בעילגות ובאוצר מילים בסיסי הרי שתשמחו מאוד את המקומיים ותהפכו את השיחה לקרובה יותר, מה שירתום את המקומיים לרצות לעזור לכם יותר. נסו לתפוס כמה שיותר מהשפה, בין אם בלימוד עצמי ובין אם בעזרת מתנדב מקומי – ההנאה והרווח מובטחים!

בסוף הכתבה קישור למילון מונחים בסיסיים בסוואהילית.

צפו בשתיים מהאטרקציות השוות ביותר במדינה – ספארי בסרנגטי וביקור בחופי זנזיבר:

איך מגיעים אל המדינה

באוויר

לטנזניה שלושה שדות תעופה בינלאומיים:

טיסות אל שני שדות התעופה הראשונים מתקיימות באופן קבוע משלל יעדים ברחבי אפריקה וכן מאירופה. אל זנזיבר מגיעות טיסות רבות מתוך טנזניה, ממדינות שכנות, ולעתים גם ממדינות אחרות (למשל טיסות ארקיע בחודשים מסוימים).

טיסה מהארץ לאחד משדות התעופה האלו, דרך אדיס אבבה (אתיופיה), תעלה סביב 500-600$ (דווקא הטיסות לדאר מעט יותר יקרות לרוב). הטיסות הפופולריות הן לשדה תעופה קילימנג'רו, כדי לחסוך נסיעות ארוכות מקניה או אוגנדה ולהגיע היישר אל מרכז העניינים בצפון טנזניה. טיסה כזו מניירובי או מקיגלי תעלה 150-200$, בעוד מאנטבה תשלמו כ-200-250$. טיסה מדרום אפריקה תעלה במפתיע כ-250$. כדאי מאוד לבדוק מחירים עדכניים עם חברת FastJet, חברת LowCost אפריקאית מצוינת עם מחירים זולים במיוחד.

בים

אגם ויקטוריה – באגם ויקטוריה רק ספינות משא ולא נוסעים המקשרות את מואנזה (Mwanza) שבטנזניה עם קניה ואוגנדה. אם יש בכם חוש הרפתקנות מיוחד תוכלו לנסות לעלות עליהן תמורת תשלום ולחצות את האגם. הקישור הנפוץ ביותר הוא ממואזה לפורט בל (Port Bell) שליד קמפלה באוגנדה, ולקיסומו (Kisumu) שבקניה. התדירות משתנה בהתאם לביקוש ונעה סביב 2-3 הפלגות בשבוע, והדרך אורכת כ-17 שעות לפורט בל ויותר מכך לקיסומו. הגיעו מוכנים לנסיעה לא נוחה (אם כי מטיילים מספרים שתמורת תשלום לאנשי הצוות קיבלו מיטה במגוריהם). הכי חכם מצדכם יהיה לברר פרטים מדויקים יותר בנמל במואנזה. חשוב לומר שזו דרך מסובכת (ופחות אמינה) מתחבורה יבשתית, אבל עם הרפתקנים אסור להתווכח.

אגם טנגניקה – מעבורת MV Liemba מחברת פעם בשבועיים את קיגומה עם Mpulungu שבזמביה. מחיר כרטיס למחלקה ראשונה 100$, והמסע אורך לפחות 40 שעות. המעבורת יוצאת (תיאורטית) מטנזניה בימי רביעי, מגיעה לזמביה בשישי בבוקר ויוצאת חזרה בשישי אחה"צ כדי להגיע בראשון. בדרכה המעבורת עוצרת פעמים רבות בתחנות ביניים.

אגם ניאסה (Lake Nyasa), הלוא הוא אגם מלאווי (Lake Malawi) – מעבורת חוצה את האגם הארוך לרוחבו ומקשרת את Mbamba Bay שבטנזניה ל-Nkhata Bay שבמלאווי. המסע אורך כשלוש שעות, עולה 50$ וקורה אחת לשבוע (מעבר לתחנות אלו ממשיך לתחנות נוספות במלאווי).

נהר Rovuma – מעבורת קטנה משמשת לחציית הנהר המפריד את מוזמביק מטנזניה, מהעיירה Kilambo שדרומית לעיר Mtawara (המקושרת באוטובוסים תכופים לדאר). המחיר הוא כ-500 שילינג לאדם בסה"כ.

ביבשה

קניה – הכביש המחבר את ניירובי עם ארושה הוא הדרך הנפוצה ביותר למעבר בין המדינות, והוא כביש סלול ומתוחזק. הכביש עובר במעבר הגבול Namanga. ישנם מעברי גבול נוספים בין המדינות – Horohoro בחוף המזרחי, המשמש את המגיעים אל ממומבסה; Holili הצמוד למושי; Sirari הצפוני למוסומה (Musoma) לבאים מקרבת אגם ויקטוריה. בכל אלו תחבורה ציבורית המגיעה אל הגבול.

האוטובוסים הנפוצים ביותר יוצא מדאר א-סלאם, עוברים בארושה ומושי ומגיעים לניירובי (חלק מהם ממשיכים לקמפלה). הנסיעה אורכת כ-14-16 שעות מדאר לניירובי, 7 שעות ממושי וחמש מארושה. ישנם גם אוטובוסים שיוצאים הישר מארושה. האוטובוסים, ככלל, נוחים וחלקם עם שירותים ומזגן. ניתן להגיע מארושה גם באמצעות דאלה-דאלה אל מעבר הגבול ב-Namanga ומשם לחצות רגלית את הגבול ולמצוא בקלות מטאטו (כך מכונה הדאלה-דאלה בקניה) אל ניירובי (כל זה ייקח להם הרבה יותר זמן, בהרבה פחות כסף, ועם ויתור מוחלט על כל צל של נוחות).

חברה מומלצת היא Dar Express: אוטובוס חדש ונוח, יוצא בכל יום ב-6:00 בבוקר מדאר מ- Ubungo bus station (על Libya st) לניירובי, 65,000.

אוגנדה – מספר אוטובוסים מחברים את אוגנדה וטנזניה, דרך ניירובי. כבר עכשיו כדאי לומר שזו דרך מאוד ארוכה ומתישה אם היא נעשית ברצף, ושווה לשקול לפצל אותה לשני חלקים עם עצירה בניירובי. המסלול של אלו הוא מדאר או מארושה אל ניירובי, לינה של מספר שעות באוטובוס, והמשך הנסיעה דרך מעבר הגבול קיסומו ומעבר הגבול בוסיה אל ג'ינג'ה וקמפלה. הנסיעה מדאר תיקח כמעט יומיים שלמים. מחיר הנסיעה מדאר נע סביב 100,000 שילינג, מארושה כשני שליש מזה. חברת Kampala Coach עושה את הדרך מדאר וארושה (נקראת גם Pan Africa Coach) ונמצאת בדאר מול Ubungo bus station. חשוב לומר שהחברות משתנות בתדירות גבוהה ועל כן כדאי לברר פרטים עדכניים עם הגעתכם.

כמו כן, ישנם אוטובוסים שנוסעים מקמפלה אל מערב טנזניה ממערב לאגם ויקטוריה. אלו עוברים במעבר הגבול במוטוקולה (Mutukula) ומקשרים את קמפלה עם בוקובה (Bukoba, שבע שעות). נסיעה עם חברת Friends Safari תעלה כ-15,000-16,000 שילינג. אותה חברה עושה את הנסיעה גם ממואנזה (Mwanza, 12 שעות), שקורה ביתר למוקדי העניין בצפון מערב טנזניה.

רואנדה – המסע אל רואנדה יכול להתבצע דרך מואנזה. משם לוקחים אוטובוס לקיגלי (Kigali), שעובר דרך מעבר הגבול ב-Rusumu Falls וממשיך עד לקיגלי. נכון ל-2015 הנסיעה התבצעה דרך העיר Kahama, מה שהאריך את הדרך ולקח כעשר שעות כולל מעבר הגבול. חברת Taqwa היא היחידה שהפעילה את הקו בשנת 2015, צפו לשלם כ-60,000 שילינג.

בורונדי – אוטובוסים מקשרים מספר פעמים בשבוע את דאר עם בירת בורונדי בוג'ומבורה (Bujumbura) בנסיעה ארוכה שאורכת יומיים, ותעלה סביב 130,000 שילינג. מקיגומה יש אוטובוסים בתכיפות גובהה יותר, והנסיעה תיקח כ-5 שעות וכ-15,000 שילינג.

זמביה – יבשתית ניתן להגיע לזמביה או באוטובוס או ברכבת. בשל מחירים זולים, כדאי לבדוק גם טיסות מדאר ללוסקה בחברת FastJet (50-100$).

  • באוטובוס – הגיעו אל העיר מביה (Mbeya) שבדרום מערב טנזניה (אוטובוסים רבים מקשרים את דאר ומביה, 12-14 שעות נסיעה). משם יש לקחת דאלה-דאלה אל מעבר הגבול ב-Tunduma (כשעתיים), ובצד הזמבי ניתן למצוא תחבורה אל הבירה לוסקה (Lusaka).
  • ברכבת – קו הרכבת TAZARA מקשר את דאר עם העיירה Kapiri Mposhi שבזמביה. הרכבת איטית (כ-40 לרכבת ה"אקספרס") אך מספקת חוויה מיוחדת במינה ונופים יפים. הרכבת נוסעת פעמיים בשבוע, עוברת דרך מביה, וכמובן שיש לקחת כרטיס למחלקה ראשונה. פרטים נוספים ומחירים באתר האינטרנט: tazarasite.com

מלאווי – מעבר הגבול היבשתי היחיד הוא ב-Songwe River Bridge. ניתן להגיע במיניבוס ממביה (כשעתיים) אל הגבול ולחצות רגלית, אבל לאחרונה החלו לפעול גם קווים ישירים של חברת Taqwa מדאר א-סלאם אל לילונגווי (Lilonwe, בירת מלאווי, צפו לנסיעה של יומיים).

ככה קרובים לבעלי החיים. צילום: אליעד הראל ובן דרור

תחבורת פנים

אוטובוס

הערים הגדולות מקושרות באוטובוסים גדולים, שעדיפים על פני הדאלה-דאלה בעיקר אם אתם רוצים לחסוך בזמן (הם ישירים/ עוצרים בתחנות בודדות בדרך ולא בכל שתי דקות). מה שכן, חובה לבדוק טרם רכישת הכרטיס איך נראה האוטובוס (וכדאי שתעשו זאת בעצמכם ולא מסיפורים), כיוון שבעוד יש אוטובוסים חדישים, נוחים ומרווחים (לפעמים אפילו עם מזגן ושירותים) – יש גם כאלו שתוכננו במיוחד כמכונת עינוי לתיירים (צפוף, חנוק ולא נוח פי שניים מאשר דאלה דאלה). מחירי הכרטיסים יקרים יותר מדאלה-דאלה.

דאלה-דאלה

המיניבוסים המכונים בטנזניה דאלה-דאלה הם התחבורה הנפוצה ביותר בקרב המקומיים, והזמינה ביותר לבטח (בקניה ואוגנדה, למשל, אותם מיניבוסים מכונים 'מטאטו'). בדרך כלל הכי קל להתנייד איתן בנסיעות קצרות, גם בגלל הזמינו וגם בגלל המחיר. אם עליכם לגמוע דרך ארוכה, נסו להמנע מהדאלות למען נוחותכם ושפיות נפשכם. צריך לומר שלפעמים אין ממש ברירה, לבטח במקומות מרוחקים.

בלילות יש להמנע מנסיעה בדאלות מטעמי בטיחות (גם תנאי הכביש וגם סיכון גבוה יותר למעשי שוד ומרמה), ותמיד היו עירניים לגבי החפצים האישיים והארנקים שלכם בנסיעה.

בודה-בודה

זהו שמן של מוניות האופנוע הנפוצות ברחבי כל מזרח אפריקה. היתרון שלהן הוא במהירות ובמחיר, אבל החסרון הוא מן הסתם בבטיחות. נהגים ייקחו עמם לעתים שני נוסעים נוספים, מה שיכול להיות נחמד בנסיעה קצרה אבל מאוד לא יציב ולא בטוח בנסיעה ארוכה עם תיקים גדולים. בנוסף, עדיף תמיד לנסות ולמצוא נהג שיש לו קסדה בשבילכם (זה ממש לא הסטנדרט, אבל זה קיים). כשהדרכים בוציות – ממש לא כדאי לעלות על אופנוע, ותמיד יהיה חכם מצדכם לבקש מהנהג לנסוע לאט ובזהירות – "פולה פולה" (Pole Pole), מה שיזכה אתכם גם בחיוך.

טיסות

כמה חברות מקשרות ערים שונות ופארקים ברחבי טנזניה. יש הרבה מאוד שדות תעופה מקומיים קטנים, וככל שהם נידחים יותר כך יותר יקר לטוס אליהם. לתרמילאים שבינינו, חברת FastJet היא הזולה מביניהן (אם כי גם ל-Percision Air יש לפעמים דילים לא רעים).

מטבע מקומי, עלויות והתנהלות עם כסף

המטבע הטנזני הוא שילינג טנזני, שסימונו TSH. כמו בשאר המדינות באזור, המטבע אינו יציב במיוחד אך ערכו נע בטווח 550-600 שילינג לשקל. דולרים קבילים ברוב האטרקציות הגדולות (קילימנג'רו, מרו, ספארי, צלילות) אך גם שילינג, ובגלל שערך ההחלפה לדולר הוא לא טוב, לרוב יותר משתלם לשלם בשילינג (או להשתמש בדולרים שהבאתם מהבית, אבל גם זה לא תמיד ישתלם). בזנזיבר ישנם מקומות יוקרתיים יותר (מסעדות, מלונות) שנוקבים מחירים בדולרים בלבד ואם תרצו לשלם בשילינג – ערך ההמרה יהיה מעט לרעתכם.

אין בעיה למצוא כספומטים בערי טנזניה, אך בכפרים זו משימה הרבה יותר מורכבת (במיוחד כי לא תמיד יש כסף, ולאו דווקא כי אין כספומט). כרטיס האשראי הקביל הוא VISA, ובחלק מהמקומות ניתן גם למשוך או לשלם ב-Master Card. מומלץ למשוך הרבה כסף בכל פעם שמתרחקים מאזור עירוני, בשביל לא להיתקע בלי.

כל מחיר שננקב תמיד נתון למיקוח, מלבד מקומות מסוימים ואקסקלוסיביים יותר שמציין מראש "Fixed Price". אם יש לכם ספק עד כמה Fixed הוא ה-Fixed שלהם, נסו לשאול בעדינות, אך אם תתקלו בתשובה חד משמעית שאין מקום למיקוח – עצרו כאן ואל תנסו בכוח, כדי לא להכעיס. אל תנופפו במזומנים ואל תספרו כסף ברחוב, שכן מלבד הסכנה שבכך, המעשה יכול גם להתפרש כלא מנומס.

רבים יבקשו מכם כסף בטנזניה, ביניהם גם ילדים. קחו זאת בחשבון ושקלו איך תתנהלו מול המבקשים, מה תתנו להם (אם בכלל) ובאילו מקרים, ואם כבר אתם רוצים לעשות ג'סטה כלפי הילדים ולהשאיר משהו שימושי – עפרונות הם רעיון טוב. בלונים, למשל, הם גרועים אקולוגית ומסוכנים לפעוטות, וממתקים רעים לשיניים, בהיעדר אמצעי היגיינה.

זנזיבר. צילום: אביאל אסטנובסקי

קניות

טנזניה מלאה בתיירים, ובהתאם, מלאה במזכרות. בכל הערים המתוירות ישנן חנויות רבות שמציעות עבודות יד שונות מתוצרת מקומית, אבל טרם הקניה בדקו שאכן זו עבודה מקומית ולא יבוא מסין... זנזיבר, וסטון טאון במיוחד, מציבה רף חדש לכמות ומגוון המזכרות (והאמת שגם לאטרקטיביות, קשה שלא להתלהב).

זכרו, שתמיד עליכם להתמקח, והמחיר הראשון שמוצע לכם הוא לא משהו שמישהו באמת מקווה שתשלמו. לעומת זאת, במקומות מסוימים המחירים קבועים ולא ניתנים לדיון (אלו המקומות היקרים יותר לרוב), ואז נסו לקלוט את הרמז מהר ולא ללחוץ בחוסר נימוס.

אם משום מה לא הבאתם עמכם מהארץ פריט כלשהו מציוד הטיולים הנחוץ, ניתן להשלים בארושה ובמושי טרם היציאה לטרקים בקילימנג'רו/מרו או לספארי. מדובר במגוון בסיסי ביותר (פעמים רבות כדאי פשוט לשכור את הציוד לטרק), ובעיקר אינספור כובעי ספארי וחולצות חאקי שהטנזנים כל כך אוהבים למכור (לאמריקאים).

בעת הצטיידות במזון לבישול עצמאי, זכרו שאת המוצרים הנדירים יותר (מישהו אמר נוטלה?) כדאי לקנות בערים הגדולות. בכפרים ההיצע צנוע, אך תמיד תמצאו את מצרכי הבסיס (אורז, ירקות וכו') והכי כיף זה לקנות מהכפריים.

תקשורת

הקידומת הבינלאומית בטנזניה היא 255+.

הכיסוי הסלולארי במדינה הוא טוב באזורים המאוכלסים, וזמין גם בערים קטנות ומרוחקות. אם אתם מתכננים להגיע לאזורים כפריים מבודדים, לעומת זאת – אל תצפו לקליטה סלולארית, וכך גם בעומקי הפארקים הלאומיים העצומים. רשתות הסלולאר אמינות יותר מהטלפון הקווי, ומספקות גם אינטרנט (עם קליטה מעט פחות טובה אך מספקת בהחלט בערים).

לרכוש כרטיס סים מקומי (בכמה שקלים), ואז תצטרכו לטעון בזמן אוויר באמצעות רכישת כרטיסי גירוד (המחיר לפי כמות דקות/ נפח גלישה ובסך הכל זולים). ניתן למצוא בכל מקום קיוסקים שמוכרים את כרטיסי הגירוד (למעשה בכל עיירה שיזרום בה חשמל). הרשתות העיקריות בטנזניה הן Tigo, Telecom ,Vodacom ו-ZanTel.

לחלופין, אם אתם מתכננים טיול בכמה מדינות, כדאי לקנות סים "למטייל", שיאפשר לכם לעבור בין מדינות מבלי להחליף כרטיס. בנוסף, אם המסלול שלכם עובר ביעדים נידחים במיוחד, או שאתם מתכוונים לעשות טרקים, כדאי לשקול את האפשרות של סים איתור.

WiFi נגיש בערים במסעדות הגדולות יותר ובבתי קפה מערביים, ובזנזיבר כמעט בכל מסעדה. גם בערים קטנות יותר ובכפרים יש אינטרנט קפה (שוב, בכל מקום שמחובר לחשמל – שזה כמעט הכל). רק אל תצפו לאינטרנט מהיר מלבד מקרים חריגים.

ויזה ותהליכי מעברי גבול

בעת כניסתם למדינה תידרשו להנפיק ויזה במעבר הגבול, כשאין צורך בשום הליך מראש. על אף שהוא לא תמיד נבדק, חייב להיות לכם חיסון לקדחת צהובה כדי להיכנס למדינה. אשרת כניסה חד פעמית עולה 50$ (רק במזומן!) והיא תקפה ל-90 ימים. בקשו בפירוש ויזה ל-90 ימים כדי לא לקבל בטעות אחת לחודש.

חשוב לדעת על קיומו של הסכם בין טנזניה, אוגנדה וקניה, שלפיו אשרת כניסה חד פעמית מאפשרת מעבר חופשי רב פעמי בין מדינות אלו. למשל: לאחר הנפקת ויזה חד פעמית בטנזניה, תוכלו להיכנס לקניה (לאחר הנפקת ויזה נוספת חד פעמית לקניה בעלות של 50$), ואז לחזור לטנזניה מבלי לשלם שוב על כניסה (כמובן רק אם הוויזה עוד בתוקף). לאחר שתצאו מגבולות שלוש מדינות ההסכם – לא תוכלו לשוב ולנצל את הוויזה החד פעמית, אלא רק לשלם על ויזה חדשה.

בעת הכניסה לזנזיבר יהיה עליכם למלא מסמך קצת של רשות ההגירה בזנזיבר. אין צורך לשלם על ויזה חדשה, ואל תדאגו אם לא קיבלתם חותמת בדרכון כשהגעתם לזנזיבר – זה לא אמור לעשות בעיה ביציאה מהמדינה. מה שכן, שימו לב שאתם עוברים דרך רשות ההגירה וממלאים את הטפסים כדי לא להיתקל באי נעימות לקראת עזיבתכם.

השוק בארושה. צילום: יעל קאופמן

חגים ופסטיבלים שנתיים

מועדים לאומיים חשובים

1 בינוארראש השנה האזרחית

2 בינואריום המהפיכה בזנזיבר (Zanzibar Revolution Day): מציין את השחרור משלטון הסולטנות באי

סוף מרץחגי הפסחא (יום שישי הטוב, ערב הפסחא). מורגש בעיקר בכנסיות

26 באפריליום האיחוד הלאומי (Union Day) לציון האיחוד של טנגניקה עם זנזיבר. מתקיימים טקסים וחגיגות במספר ערים.

9 בדצמבריום העצמאות: בדאר א-סלאם מתקיים טקס ומצעד צבאי גדול, בנוכחות נשיא טנזניה וגורמים מדיניים נוספים ממדינות אחרות. בערים בערב מתקיימות מסיבות, זיקוקים והופעות.

חגים מוסלמיים

הרמדאן מורגש היטב בטנזניה (בעיקר בערים) ובמיוחד בזנזיבר. במהלך החודש מסעדות רבות עובדות במתכונת מצומצמת (חלקן לא עובדות כלל), וכדאי להיות מודעים ורגישים מבחינת אכילה בקרבת מסגדים או בין אוכלוסייה מוסלמית. עיד אלפיטר מתקיים בסוף הרמדאן ובו התושבים המוסלמים מתהדרים בלבושם וישנה אווירת חג במהלך כל היום (האווירה הטובה והחגיגית מורגשת הכי טוב בסמטאות סטון טאון – כדאי!). לוח השנה המוסלמי לא מסונכרן עם הגרגוריאני ועל כן מועדי החגים שונים לגמרי בכל שנה.

פסטיבלים

פסטיבל הסרטים הבינלאומי (Zanzibar International Film Festival) – הוא אחד הגדולים באזור ומתרחש בכל שנה בחודש יולי. הקרנות מעניינות, הופעות חיות ואווירה חגיגית כללית שוררת בכל סטון טאון במהלך שבוע הפסטיבל.

Sauti za Busara – הוא פסטיבל המוזיקה הסוואהילית, שמתקיים בסטון טאון בכל פברואר. הופעות חיות רבות מתרחשות במוקדים שונים בעיר, בהן ג'אז, אפרו-פופ וכמובן טאארב.

Mwaka Kogwa – אחד האירועים המיוחדים שתמצאו בטנזניה. מציינים בו את ראש השנה השירזי (לוח השנה הפרסי) בכפר בדרום זנזיבר. קרב ענק עם עלי בננות, שירת נשות הכפר וטקס שריפת מבנה דמוי בית הופכים אותו לאחד מהטקסים המסורתיים המשונים והמרתקים שתתקלו בהם.

פסטיבל הג'אז (Jahazi Literary & Jazz Festival) – מתקיים גם הוא בזנזיבר בסוף אוגוסט או תחילת ספטמבר. סוף שבוע ארוך של ג'אז משובח, כמו גם ערבי שירה וסיפורים.

מסיבת ירח מלא (Full Moon Party) – בכל חודש בסוף השבוע שקרוב לירח מלא, מתרחשת המסיבה הגדולה והזוהרת בחוף קנדווה בזנזיבר.

פסטיבל האומנות בבגמויו (Bagamoyo Arts Festival) – מתקיים בכל שנה בחודש אוקטובר במשך חמישה ימים, בבגומויו שמצפון לדאר א-סלאם. באירוע הופעות מוזיקה וריקוד מסורתיות, לצד מופעי אקרובטיקה, מיצגי אומנות והופעות של להקות מקומיות מודרניות. אתר אינטרנט: karibumusic.org

כחול בלתי נתפש בזנזיבר. צילום: רתם סוננברג

קוד התנהגות ומנהגים

הטנזנים רכשו לעצמם מוניטין של עם חייכן ומאיר פנים. אולי זו התערובת הגדולה של תרבויות ודתות שפיתחה במקומיים סובלנות, אולי כי השמש זורחת מעל ראשם בכל יום, ואולי זה כי הם פשוט כאלו. למרות המוניטין המעודד, כדאי להיות מוכנים לכך שהתחושה בערים התיירותיות שונה מבשאר המדינה. בעוד הכפריים מלאי אנרגיה וסקרנים, התחושה כמטיילים בעיר גדולה ועמוסה בתיירים (כמו ארושה) היא שמנסים לעשוק אתכם יותר משהייתם מצפים.

תחושה זו נוצרת בעיקר בגלל הניסיונות למכור כמה שיותר, מתוך תפישה של האדם הלבן כעשיר ובזבזן. נסו לנהוג באיפוק ובסבלנות רבה ככל האפשר, שכן דרך זו תשתלם לכם ותצליחו באמצעותה להפיק תועלת מתשומת הלב הרבה (או לכל הפחות למזער את השפעתה המטרידה).

אנא, זכרו שבאזורים כפריים אתם נחשבים בעיני המקומיים כמי שיש להם הכל, ומתוך כך, במידה מסוימת גם כ"אדם לבן עליון", ועל מנת לא לשחוק את תרבותם ולא ליצור הפרדה גזעית תפישתית, המנעו מחלוקה של כסף או כל מעשה רברבני (אפילו אם הכוונה היא טובה).

אם אתם מטיילים כזוג, זכרו שלא מקובל להחצין גילויי חיבה, שכן אלו יתקבלו בשליליות (על אחת כמה וכמה בעיני מוסלמים). באזורים מוסלמיים מובהקים מומלץ לנשים לא להתלבש באופן חושפני ולו רק כדי למנוע תשומת לב מיותרת; אין צורך להגזים וגם צעיף דק על הכתפיים יתקבל בהערכה.

בנוסף, מומלץ שלא להעלות נושאים פוליטיים פנים-טנזניים, ויותר מהכל – לא לצאת בהצהרות נגד השלטון.

עונות לטיול ומזג אוויר

קשה לומר מתי העונה הטובה ביותר להגיע לטנזניה, כיוון שהתשובה תלויה בעיקר בהעדפותיכם ובמקומות שבהם תרצו להיות. אין עונות מוגדרות כמו חורף וקיץ, אלא עונה יבשה ועונות גשומות:

העונה הגשומה הארוכה, הקרויה "Long Rains" נמשכת ממרץ ועד מאי, כשאפריל הוא הגשום ביותר משמעותית. הטמפרטורות בחודשים אלו הן סביב 30 מעלות והלחות גבוהה. העונה הגשומה הקצרה, "Short Rains" היא הרבה פחות גשומה ונמשכת בנובמבר ודצמבר (מבחינת כמויות ממוצעות מדובר על כמחצית מאפריל).

חשוב לדעת שמזג האוויר באפריקה הוא משונה מאוד בשנים האחרונות וקשה לחזות אותו, כשתופעות חריגות (כמו גשמים באמצע עונות יבשות ובצורות בזמנים שאמורים להיות גשומים יותר) הופכות להיות יותר ויותר נפוצות. במהלך החודשים היבשים הטמפרטורות שונות מאוד בין חלקי המדינה, בעיקר בהתאם לגובה, אך לרוב נעים ונוח במהלך הצהריים בעוד שהלילות והבקרים קרים ודורשים ביגוד חם.

הזמן הטוב ביותר לספארי הוא מיוני עד אוקטובר, כאשר יוני-יולי וכן ינואר-פברואר הם החודשים הטובים ביותר לצפות בנדידה הגדולה בשמורת הסרנגטי. אל השמורות הדרומיות והמערביות פחות כדאי להגיע מדצמבר עד מאי. את הטיפוס על הקילימנג'רו והמרו לא מומלץ לעשות בין מרץ למאי, כל שאר החודשים מתאימים.

קחו בחשבון שאמצע העונה היבשה זו גם עונת השיא, בה תיירים רבים ממלאים את השמורות, הפארקים וחופי זנזיבר. בהתאם לכמות התיירים גם המחירים עולים.

לושוטו. צילום: רתם סוננברג

בטיחות ובריאות

ביטחון אישי

אל תתנו לסטיגמה האפריקאית להשפיע על תפיסת הבטיחות שלכם בטנזניה. הטנזנים הם אנשים נעימים וחייכנים, ולא יותירו אתכם אבודים ללא עזרה במקרה הצורך. אם אכן תהיו ערניים ומכבדים כלפי הנורמות המקובלות, אין שום בסיס לחשש מיוחד ביחס לכל מדינה אחרת בעולם.

זכרו שאתם מייצגים סקטור עשיר מאוד ביחס לאוכלוסייה המקומית, ולכן לא כדאי לנופף בכסף או רכוש יוקרתי, ובכלל זה, הימנעו מספירת כסף ברחוב. סמארטפונים נפוצים מאוד בקרב המקומיים בערים, אך באופן טבעי הטלפונים שלכם מושכים יותר תשומת לב, אז חשבו פעמיים לפני שאתם שולפים את הטלפון באזור הומה אדם או בלילה. כדאי גם לשים לב לטלפון בעת נסיעה בדאלה-דאלה, במיוחד אם אתם קונים דרך החלון דברי מזון.

אחרי רדת החשיכה, הקפידו לא לשאת עליכם כל דבר יקר ערך, מלבד המעט שאתם חייבים, ונסו לא להסתובב במקומות חשוכים לבד. דאר א-סלאם ידועה במיוחד במזרח אפריקה כעיר לא ידידותית לתיירים, קחו זאת בחשבון. ארושה ידועה בהתנפלות המעיקה ולעתים אגרסיבית של נערי מכירות, אך מאוד לא סביר שתתקלו באלימות אם תתעזרו בסבלות וכבוד.

נשים נהנות מחד מדחף המקומיים להגן ולסייע להן קודם, ומאידך יהוו מטרה קלה יותר לנוכלים, ועל כן כדאי לנסות לא להסתובב לבד באזורים חשוכים. כנשים לבנות, אל תופתעו ואל תתרגשו לנוכח הערות שתקבלו ברחוב, לעתים בטעם טוב ולעתים פחות (הצעות נישואין מזרים הן חלק מהחוויה). תרסיס פלפל זמין ודאי לא יזיק.

מים ומזון

ככלל, מי הברז לא ראויים לשתיה. קנו רק בקבוקי מים מינרליים, ותמיד ודאו שהם באמת חדשים וסגורים. הצטיידו בחומרי טיהור מים (כלור, יוד) ותמיד כדאי מאוד גם להרתיח.

כשתרצו לקנות אוכל רחוב, נסו לבדוק את טריות המוצרים ואופן האחסון שלהם (תירס שמונח על עיתון על המדרכה, למשל, הוא אחד שכדאי לוותר עליו). במקומות רבים הבשר מוחזק ללא קירור – הימנעו גם אם אתם רואים את המקומיים אוכלים ללא בעיה. בזנזיבר, שימו לב במיוחד לטריות הדגים ופירות הים טרם אכילתם (יש בשפע אוכל שרק עכשיו נשלה מן המים, אז אל תתפשרו).

מחלות וחיסונים

החיסון נגד קדחת הצהובה הוא היחיד שמוגדר כתנאי כניסה למדינה. מלבדו, ישנם חיסונים נוספים שממומלץ לבצע טרם הטיסה, ועל כך התייעצו עם רופא מומחה.

מספר מחלות נוספות שכדאי להכיר:

מלריה – אחת המחלות שהורגות הכי הרבה אנשים בעולם בכל שנה, מועברת באמצעות עקיצת יתושות האנופלס, ומדינות אפריקה נאבקות בה מזה שנים ארוכות. קיימים כמה סוגים שונים של מלריה, ולמרות שהיא כבר מזמן לא מטילה אימה כפי שהטילה בעבר (לפחות על הבאים מהמערב) – כל סוגי המחלה עשויים להיות קטלניים בלא טיפול. אמנם לא קיים חיסון יעיל אבל כן קיימות דרכים יעילות להימנע מהדבקה:

  • חוק מספר 1: ביגוד מתאים! בערב יש ללבוש שרוולים ארוכים, ובלילה ישנים רק תחת כילה.
  • חוק מספר 2: תכשיר דוחה יתושים, עם ריכוז גבוה של DEET (החומר הפעיל). השתמשו בו באופן קבוע.
  • המלצה נוספת: ישנן טבליות שונות למניעת הדבקות במלריה, וכדאי מאוד להשתמש באחת מהן. בין הסוגים השונים – מלרון, לריאם ודוקסילין הם המוכרים יותר. התייעצו עם רופא והחליטו בהתאם ליתרונות והחסרונות של כל תרופה.

אם אתם חושדים שנדבקתם במלריה, פנו מיד לטיפול רפואי. טבליות מלרון משמשות גם כטיפול חירום ראשוני עם חשד להדבקה (במינון גבוה שכתוב על הקופסה), ולכן כדאי להצטייד בקופסה אחת בכל מקרה. זכרו שלא די בטיפול זה ובכל מקרה יש להגיע במהירות האפשרית למרפאה. הטיפולים הזמינים כיום יעילים, אך אל תקלו ראש וזכרו שהתעלמות ודחייה יכולות להיות קטלניות.

HIV – הנגיף נפוץ בטנזניה בשיעור של יותר מ-5% מהאוכלוסייה ומהווה מגפה, בדומה לשאר המדינות באזור. היו מודעים לכך כמטיילים וזכרו שהעברת הנגיף היא באמצעות מגע של נוזלי גוף – ביחסי מין או ישירות לדם (עירוי, פירסינג, כל סוגי המחטים, טיפולי שיניים וכו').

בילהרציה – כל האגמים המתוקים באפריקה נחשבים כגועים בבילהרציה. המחלה נגרמת ע"י תולעים זעירות שמועברות במגע ישיר עם חלזונות שנושאים אותן וחיים במים ובגדות אגמים. אגם טנגניקה ואגם מלאווי הם בין האגמים הנגועים. השלכות המחלה הן לרוב פעילות לא סדירה של מערכת העיכול, וישנו טיפול יעיל יחסית עם חשד להדבקה, אך חשוב מאוד לפנות לבית מרקחת מיד אם יש חשד. תסמין ידוע הוא פריחה פתאומית על העור, שקורית ממש עם חדירת הנגיף (הפריחה נעלמת בתוך כמה שעות) בהיעדר טיפול המחלה עשויה להפוך כרונית, ולהוביל לסיבוכים.

טרם היציאה התייעצו עם רופא מומחה, וודאו שאתם מכירים את שאר המחלות השונות והמשונות הקיימות בטנזניה. יחד עם כל הנאמר, חשוב להדגיש שבטיול אחראי ומודע אין סיבה אמתית לחשוש.

בכל מקרה, אל תעזבו את הארץ מבלי לרכוש ביטוח מטיילים, כדי שתהיו מכוסים ליתר ביטחון.

בטיחות בדרכים

ללא ספק, הסכנה המשמעותית (סטטיסטית) היא בכבישים. יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות כדי להקטין את הסיכון:

נסיעה באופנוע כמונית (בודה בודה) היא מראש בעלת סיכון גבוה במיוחד, וזאת בשל הנהגים הפרועים. אם אפשר, נסו לקבל פרטים של נהגים אחראיים מהמקום שבו תשהו. בקשו תמיד שהנהג ייסע בזהירות: "פולה פולה" (Pole Pole, לאט-לאט בסוואהילית) תמיד מתקבל ומניב חיוך. כמו כן, נסו לעלות על אופנוע שבו יש קסדה בשבילכם. בלילה הסיכון לתאונות גדל משמעותית, אז הימנעו עד כמה שתוכלו מנסיעות בחשיכה. מונית רגילה תהיה החלטה חכמה יותר.

גם נסיעה באוטובוס ובדאלה-דאלה היא לא הדבר הבטוח בעולם, והדבר העיקרי שתוכלו לעשות הוא שוב – להימנע מנסיעות ליליות עד כמה שאפשר.

מידע מיוחד לנשים/ קהילת הלהט"ב

נשים

אל דאגה, טיול לנשים בטנזניה הוא בטוח. למען האמת, נשים דווקא מקבלות הרבה פעמים יחס חיובי מהמקומיים מתוך רצון לעזור להן. יחד עם זאת, על נשים שמטיילות לבד צריכות לנהוג לפי אמצעי הזהירות הרגילים, ואף מעט יותר ברצינות בשל צבע העור שמושך תשומת לב: הסתובבות לבד בשעות החשיכה עלולה להיות מסוכנת.

מבחינת לבוש, ככלל, לא כדאי להתלבש באופן חשוף מדי כדי להימנע מתשומת לב מיותרת, ובמיוחד זכרו שיש אחוז גבוה למדי של מוסלמים במדינה ובטח ובטח שבזנזיבר; אם נוצרת תחושת חוסר נוחות או חוסר בטחון במקרה ספציפי – כדאי לבקש עזרת מקומיים (ובמיוחד בנשים).

להט"ב

כמו כמעט בכל מדינות אפריקה, הומוסקסואליות היא מחוץ לחוק בטנזניה. כתיירים אתם אמנם פחות מועדים לענישה או אכיפה, אך באופן חד וחלק יש להימנע מהעלאת חשד המקומיים. מעבר לפן החוקי, הנושא הוא טאבו חברתי אצל הטנזנים.

פיסת גן עדן במאג'י צ'מקה. צילום: יעל קאופמן

על האוכל המקומי

בטנזניה האוכל לרוב די פשטני, אם כי טעים מאוד ומגוון ביחס לשאר מדינות מזרח אפריקה. המגוון מגיע בגלל חדירת תרבויות חוץ-אפריקאיות, כמו המטבח ההודי והמטבח הערבי. בגלל ההבדלים הגיאוגרפיים בין חלקי המדינה, גם המזון משתנה בהתאם: באזור החוף והאגמים דגים הם חלק משמעותי בתפריט וכך גם חלב קוקוס, באזורים פוריים והררים נפוצות במיוחד בננות הפלאנטיין (Plantains), ובאזורים היותר צחיחים התפריט מבוסס על ירקות, בצק, אורז וקטניות. החלוקה היא כמובן בערבון מוגבל ומתייחסת למה שנפוץ יותר, בעוד הזמינות של רוב המאכלים קיימת בכל מקום.

ארוחת הבוקר הטיפוסית היא פשוטה וטעימה, וכוללת צ'אי (Chai, תה מתוק עם חלב) לצד מנדאזי (Mandazi, גוש בצק מטוגן בשמן עמוק) או צ'פאטי (Chapati, הטורטייה המלוחה המוכרת גם בהודו).

ארוחת הצהריים היא הגדולה והמשמעותית ביום, וישנו מגוון גדול של מנות טעימות:

אוגאלי (Ugali) הוא סוג של דייסת קמח תירס, והוא אחד מהמאכלים הנפוצים ביותר. לצדו, מוגש רוטב (ירקות, בשר או דג) והוא נאכל מסורתית עם הידיים (השתמשו רק ביד ימין!). אין לו טעם חזק, והוא מזכיר מעט את טעמה של סולת. אחת התוספות הנפוצות לצד האוגאלי היא מצ'יצ'ה (Mchicha), סוג של תרד.

אורז (Wali) נפוץ מאוד גם כן, והוא מוגש בצורות שונות. המנה הפשוטה והנפוצה בכל מקום היא אורז עם שעועית (Wali na Maharage), בעוד באזור החוף תמצאו גרסאות של פילאו (Pilau) וביריאני (Biriani) – תבשילי אורז מתובל מעולים עם ירקות ולעתים בקר או עוף. בנוסף, יש את ה-Wali wa Nazi הנהדר, אורז בחלב קוקוס.

בתחום הבשר, תוכלו למצוא כמעט בכל מקום ניאמה צ'ומה (Nyama Choma) – פשוט בשר (בקר / צאן / עוף) על האש.

את בננות הפלאנטיין הנקראת בטנזניה נדיזי (Ndizi) המיוחדות והכה-אהובות במזרח אפריקה הטנזנים לקחו שלב אחד קדימה (על אף שהן פחות נפוצות והטנזנים פחות אובססיביים לגביהן מאשר באוגנדה ובקניה, שם הבננות מכונות מתוקה Matoke). נדיזי ניאמה (Ndizi Nyama) הוא תבשיל בננות ירוקות (שטעמן מזכיר תפוח אדמה בבישול) טעים מאוד, שבו נכנס גם גזר, בצל, עגבניה, פלפל ולעתים גם בשר. Supu ya Ndizi הוא גרסת המרק של אותו מאכל, בדרך כלל עם עוף. גולת הכותרת היא הבננות המטוגנות המתוקות – נדיזי קאנגה (Ndizi Kaanga).

באזור החוף ובזנזיבר נפוצים מאוד מאכלי ים מכל הסוגים – שלל דגים, תמנונים, כרישים, שרימפס, קלמארי, סרטנים וכל דבר אחר שתוכלו למצוא ב"בת הים הקטנה" (רק את בתולות הים הם עזבו במנוחה).

החטיפים הנפוצים ביותר הם בוטנים (בקונוס עיתון), צ'יפס, תירס על האש, וסמוסה (Samosa, משולש בצק ממולא בתפוח אדמה, בשר או ירקות).

פירות וירקות קיימים בזמינות גבוהה, ובאזור החוף (ובמיוחד בזנזיבר) מדובר בעולם חלומי של פירות טרופיים.

משישאקי (Mshishaki) הוא אחד המאכלים הנפוצים לעת ערב, והוא למעשה ברביקיו של קוביות בשר מתובל ברוטב וירקות. כמו כן בערב נהוג לשתות קפה שחור, לעתים קרובות לצד חטיף קשאטה (Kashata, חטיף קוקוס או אגוזים מתוק במיוחד).

טנזניה מייצרת מספר בירות טובות מאוד, ביניהן:

Safari – הפופולרית ביותר בטנזניה, מעט חזקה (5.5%). נהוג לשתות לצד "על האש".
Kilimanjaro – לרוב האהובה על התיירים, בירה בהירה עם טעם עדין ופירותי.
Ndovu – בירה מעולה עם טעם מעט מריר, לעתים מעט יותר יקרה (ברמת השקל).
Castle – פופולרית מאוד גם כן, במיוחד בערבי כדורגל בברים מקומיים. בירה בהירה עם טעם מעט מריר.
Serengeti – בירה בהירה עם מרקם חלק וטעם מתקתק של דגנים.
Tusker – לאוהבי בירה עם טעם עדין ומתוק (וקצת תפל).

דוכני אוכל בארושה. צילום: יעל קאופמן

תרבות ומוזיקה

מוזיקה

כמו בשאר מדינות מזרח אפריקה, המוזיקה הטנזנית המסורתית קצבית, עליזה, פשוטה ורפטטיבית למדי. לצדה התפתחה גם המוזיקה המודרנית הטנזנית שמושפעת בעיקר מרגאיי, היפ הופ ו-R&B, וקיבלה השראה רבה דווקא מקונגו השכנה. בזנזיבר, מוזיקת הטאארב (Taarab): שילוב של הקצב האפריקאי עם הנגינות הערביות המסולסלות, לרוב מבוצעת על ידי זמר או זמרת ולהקה של מספר כלים (מערביים ומסורתיים). הזמן הטוב ביותר לצפות ולהתרשם מהטאארב הוא בזמן פסטיבל מדינות ה-Dhow (למעשה פסטיבל הסרטים הבינלאומי בזנזיבר) בחודש יולי.

דבר אחד בטוח: אחרי נסיעות ארוכות ומתישות באוטובוסים ברחבי טנזניה (שכידוע הרמקולים בהם עובדים רק בפול ווליום), יקח לכם זמן מה עד שתתגעגעו שוב למוזיקה המקומית.

ציור

סגנון הטינגהטינגה (Tingatinga) נוצר בטנזניה במחצית השניה של המאה ה-20. מאז הוא הפך לפופולרי מאוד ומזוהה עם מדינות מזרח אפריקה, ותיירים רבים נוהגים לשאת עמם ציורי טינגהטינגה כמזכרות סמליות.

כיום, לרוב האומנים משתמשים בצבעי שמן על בד, והציורים עצמם צבעוניים במיוחד ובעלי קווי מתאר חדים. רוב נושאי הציור הם בהתאם לשוק הקונים – בעלי חיים, כפרים מסורתיים, הר הקילימנג'רו ובני שבטים ססגוניים. הדמויות מקבלות פרופורציות לא מציאותיות בציור, לעתים קרובות כדי לשדר הומור או להדגיש אלמנט מסוים באורח החיים. את הציורים ניתן למצוא בכל עיר מתוירת.

חשמל ומתאמים לשקע

השקעים בטנזניה הם בעלי שלושה פינים שטוחים (שניים אופקיים ואחד אנכי, כמו בבריטניה) ועל מטיילים ישראלים להביא מתאם. מתאם אוניברסלי יהיה יעיל במיוחד אם אתם מתכוונים לטייל במדינות נוספות באפריקה. מאוד כדאי להביא גם מפצל, שכן לא תמיד יש מספיק שקעים לכולם (או לכל המכשירים שתרצו לטעון בעצמכם).

צפוף בדלה-דלה. צילום: יעל קאופמן

הפרשי שעות מהארץ

טנזניה נמצאת באזור זמן UTC+03:00, שעה אחת לפני שעון ישראל.

שגרירויות וקונסוליות ישראל

אין נציגות ישראלית באוגנדה, ובמקרה הצורך, יש לפנות לשגרירות בניירובי, קניה:

  • כתובת: Bishop Road
  • שעות קבלה: 9:00-12:00
  • טלפונים: 254-20-2716805+, 254-20-2822182/3+ (שעות מענה טלפוני אנושי 08:30-16:30)
  • מייל: info@nairobi.mfa.gov.il
  • אתר אינטרנט: embassies.gov.il/nairobi

קהילה יהודית

אין בטנזניה קהילה יהודית או בית כנסת (מלבד יהודים וישראלים בודדים המתגוררים ברחבי המדינה מטעמי עסקים). בית חב"ד (ובית הכנסת) בניירובי הוא הקרוב ביותר.

קישורים רלוונטיים

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×